ככל שמתבגרים הזמן בין ימי ההולדת שלך מתקצר

ככל שמתבגרים הזמן בין ימי ההולדת שלך מתקצר. יש לך פחות זמן להקשיב לזיוני מוח, פחות סבלנות לטיפשים ופחות זמן להנות מהחיים.

אז יאללה!!

עם התארכות תוחלת החיים ושיפור איכות החיים, מרחבי זמן העיסוק מתרחבים. יש יותר שנות עבודה פוריה ויותר זמן פנוי לעסוק בדברים שעושים טוב לנשמה.

במאמר מוסגר, אינני מבין איך פוליטיקאים, קובעי מדיניות ופקידי ציבור שבעצמם מתבגרים וחלקם מגיע לגיל "שאפשר להתחיל" אינם צופים שהמגמה הינה של גידול משמעותי בקהל מבוגר שהולך כוחו ומתעצם. השיח באוויר ככל שמדובר בקצבאות ופנסיות, ועדיין מתייחסים לקבוצת האוכלוסייה הזו במידה של חוסר רלוונטיות בנוגע לתחומים של תעסוקה, בריאות, השפעה, ניצול ניסיון, פנאי ועוד. זאת בעוד המנהיגים בעצמם נמצאים עמוק בקבוצת הגיל הזו.

שאלו מישהו מבוגר יחסית, מה גילו. ענה: "15 שנים" בתמיהה שאלו אותו: "הכיצד?" ענה: מה חשוב יותר? השנים שחייתי או אלו שאני צופה לחיות?" הרי מה שעבר, אין להשיב, רק הווה ומה שנשאר לנו לעשות, באמת בעל משמעות.

בכל גיל העבר רק מלמד ומעשיר אותנו. בהווה אנחנו עושים מעשים, ביניהם גם תוכניות לעתיד. ככל שמתבגרים יש לנו יותר מה לתת לאחרים ובאמצעות זאת, לעצמנו. לתרום מהניסיון, חוכמת החיים והתובנות שלמדנו מהטעויות שלנו ושל אחרים.

אנחנו כבר יודעים מה טוב לנו, ומה פחות. קשה יותר למכור לנו "לוקשים" ופחות מעניין אותנו מה יגידו השכנים. אנחנו משוחררים יותר, רגועים יותר וככל שהבריאות מאפשרת, נהנים יותר מהדברים הפשוטים, צחוק, נכד חמוד, אוכל טעים, מוסיקה, ספר שטוב לחזור אליו, סרט ישן או חדש, חברה נעימה של בת/בן זוג אהוב, משפחה וחברים. בלי לחץ ובלי מתח. הרי מה כבר יכול להיות, כמעט הכל כבר ראינו וחווינו. מותר להזיל דמעה של התרגשות מיצירת אמנות, הצגה או סתם מעשה טוב שלנו כלפי מישהו או של מישהו כלפינו.

זה זמן טוב לעשות טוב. אלו שנות ההנאה מהענבים שגדלנו בכרם החיים. בצרנו, סחטנו, ערבנו אחוזים של קושי, אחוזים של עצב, גם אחוזים של הצלחה וכמה של אושר, שמרנו באהבה מחום, ומקור, מאור השמש ומצל אפל, בחביות של חיבה.

מה שנותר הוא להתענג על היין הטוב, להשקות איתו משפחה, חברים וכל מי שמזדמן לך ללוות לאורך קטע של שביל חייך.

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים