RSS

ארכיון חודשי: יוני 2019

באיזה אופן נחסר עם לכתנו?

באיזה אופן נחסר עם לכתנו?

אמש, באירוע משפחתי נעים וטעים, אחד מאחי סיפר על טיול ברומניה. ביקרו שם בבית קברות "שמח", כך סיפר, על המצבות הגבוהות והצבועות בצבעים כחולים עליזים, חברים, משפחה או הבר מינן בעצמו (לפני לכתו, כמובן), כתבו סוג של הספד או דברי פרידה, המאפיינים שלו ששווים אזכור.

איך ננסח את ההספד שלנו?

מה הכי חשוב לנו שיזכרו מהמסע שלנו עלי אדמות?

נעזוב בסיפוק? אנשים יגידו "חי את החיים בשלמות", "הגשים חלומותיו", "השיג את מבוקשו"

לא חייבים לגלות לאיש, רק לחשוב על כך לבד, בכנות, עם עצמנו.

איך באמת אנו מנהלים את חיינו? איך אנו מביימים את הסרט שמציג את תולדותינו?

האם יש לשנות משהו? אם כן, שווה לעשות זאת עכשיו!

כי, בתחילתו של דבר – אם להיות חיוביים – למחרת יום לידתינו, אנחנו כבר יום אחד יותר קרובים לסופנו. מה שלא נַעֲשָׂה. היום,  כבר לא נַעֲשָׂה..

"לנהל את החיים זה כמו לנהל מלון עם מספר בלתי ידוע של חדרים" (ר.ט.)

חדרים שלא מכרת היום, לא ימכרו לעולם, היום הזה כבר לא יחזור. אם לא הרווחת עליו כלום היום, כבר לא תרוויח. צריך לשאוף כל הזמן לרווח מקסימלי או לפחות לכסות עלויות.

מה פירוש רווח ומה העלויות, כל אחד מאיתנו מגדיר לעצמו, על פי ערכיו, אמונותיו, עקרונותיו. "ההון" שנצבר לאורך חיינו, באופן טבעי, נשאר אחרינו. למי ומה משאירים?

רשמו לכם מה אתם משאירים ליקיריכם, מה משאירים ליורשים, איזו משמעות תהיה לעזבון שלכם. ואז בדקו אם אכן כך. אם צריך לשנות תשנו, כי זמן לא ניתן לשמור לאחר כך.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-top.com

מודעות פרסומת
 

תגים: , , , , , , , ,

האם זה נראה לך הגיוני?

האם זה נראה לך הגיוני?

האם זה נראה לך הגיוני?

איך זה שלאנשים קשה להרפות ולהניח?

האם זה נובע מחשש, פחד, נוחות, אמונה, ערכים, עקרונות?

מה יש במוּכר, שגם אם הוא לא טוב ואפילו מזיק, אנחנו נמנעים מלהניח לו?

פרופ' קבט-זין מספר שבהודו (גם באפריקה), על מנת ללכוד קופים, קודחים חור בפרי קוקוס או דלוע, קושרים אותו לעץ ומניחים בתוכו בננה או פרי אחר. הקוף מכניס את ידו ותופס אותה, אבל מאחר ואינו מוכן לעזוב, וגודל אגרופו האוחז בה לא מתיר לו להוציאה, הוא נלכד.

לעתים קרובות אנשים נאחזים ב"בננה" וירטואלית ונמנעים מלהשתחרר ולהתקדם לעבר שינוי, חלום או יעד שהיו רוצים להשיג. חשש מהבאות, חוסר ודאות, חוסר ביטחון שבאים לידי ביטוי, באופן טבעי, כאשר מחליטים לשנות, מקשים על "קפיצה למים".
חלום, הופך להיות תכנית מעשית, כאשר הוא צמוד ללוח זמנים ומפורט לצעדים מעשיים.

החלום הפרטי הוא בדיוק זה, פרטי שלנו, יש לנו את הזכות, והחובה כלפי עצמנו, להגשים אותו. לצורך זה, עלינו לשחרר גורמים מעכבים שונים הקשורים לסביבה האנושית ("גונבי חלומות") ו/או הפיזית. חלקם הגדול, מהווים הנחות שאנחנו מניחים לעצמנו בלי בסיס ממשי. פעמים רבות הנחות אלו מבוססות על אמונות שזמנן עבר, אחרת לא היינו מרגישים צורך או דחף לשנות. כאשר אנו מרשים לעצמנו לצאת מאזור הנוחות, לחשוב על כך באופן אובייקטיבי והגיוני, נוכחים שבעצם הכל תירוצים. עם הזמן שינוים חלים בנו תדיר, אמונות חדשות תופסות מקומן של ישנות, כמו נשל נחש, אנחנו משתנים וגדלים ומה שמתאים עכשיו, זה לא בהכרח מה שהתאים לנו בעבר.

מזמין אותך לגלות מהי "הבננה" שמונעת ממך להגשים חלום, לשנות, להתקדם. מה יקרה אם היד תחדל מלאחוז בה ותשתחרר, אלו אפשרויות מלהיבות ומרגשות אפשריות וממתינות לך!

המשך אחיזה באזור נוחות, בהרגלים לא מועילים, הצמדות לאמונה שמעשים או מחדלים של אחרים תלויים בנו, מעכבים. שחרורם, משרה בנו חופש, רוגע, מעביר אחריות על מעשיהם לאחרים ומאפשרת להיות פנויים לקחת אחריות על עצמנו.

מה הן המלכודות בהן תפוסה ידך? אלו הם הדברים אותן צריך לשחרר על מנת לעוף אל החלום?

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , ,