RSS

ארכיון רשומות מאת: rontop

אודות rontop

עוסק בתחום הפיתוח העסקי והשיווק שנים רבות. במשך השנים הפכתי ל"רשמית" את גישתי המקצועית / ניהולית שלאורה פעלתי מאז ומתמיד. השכלתי כוללת לימודי ניהול בתי מלון, שיווק בינלאומי ויצוא, אין ספור קורסים, השתלמויות וסדנאות בתחומים משיקים. סיימתי בהצלחה לימודי אימון קוגניטיבי במכללת "יוזמות" בחסות ביה"ס לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בר- אילן ובו בזמן התמחתי כמנטור לקריירה ותעסוקה באירגון "סטרייב". היום אני מאמן אישי, מנטור ליזמים, לקידום עסקים וקריירה. לאורך הקריירה ניהלתי חברות וארגונים. אני מנהל וניהלתי את השיווק והפיתוח העיסקי של מספר חברות בתחומים שונים, הן בתעשייה ובמסחר המסורתיים והן בתחום ההיי-טק. עבדתי כיועץ עצמאי עם חברות שונות, הקמתי עסקים מין היסוד, כיהנתי כחבר בהנהלות ובמועצות מנהלים של ארגונים עסקיים ומלכ"רים. אני מציע אימון וליווי (מנטורינג) על מנת להשיג מטרות כמו שיפור תוצאות העסק, קידום הקריירה ו/או המיזם, יציאה לדרך חדשה ועוד האימון מאפשר התקדמות בצורה מושכלת תוך ניצול הכישורים היכולות והידע שנרכשו במהלך ניסיון החיים, הלימודים והתעסוקה ומימוש הפוטנציאל הטמון בהם. אני מאמין שאני יכול לתרום לפיתוח היכולות ולסייע בקבלת החלטות אישיות להמשך התקדמות בעסק ובחיים. בתהליך האימון נגדיר מטרות / חזון / חלום ונעצב דרך להגשמה. כמו כן, נכיר כלים ופתרונות ניהוליים/עסקיים לאלו מכם אשר רוצים לפתח את העסק, הקריירה או יזמות אישית. באמצעות האימון והליווי (מנטורינג) אעזור למצות את החוזקות, הנסיון והכשרונות הקיימים בכל אחד/ת בצורה יעילה ואפקטיבית יותר. פיתוח והעצמה של הכישורים הנ"ל נעשים באמצעות כלים אישיים וניהוליים שנלמדים ומיושמים לטובת שיפור הביצועים והתוצאות האישיות, הנטיות התעסוקתיות והתנהלות היומיומית בבית, בסביבה ובעבודה. תהליך האימון הקוגניטיבי אותו אני מעביר, מוטה תוצאות, ונועד להשיג מטרות כפי שיוגדרו על ידי המתאמן. תוצאת האימון היא תכנית עבודה מעשית ומובנית הכוללת שלבים שונים ולוחות זמנים להשגת המטרה האימון הינו דיסקרטי לחלוטין, מוסכם בחתימה הדדית ומונחה ע"י קוד אתי מוקפד . התהליך הוא אישי, "אחד על אחד". רוב התהליך מוטמע בין הפגישות ומשפיע באופן חיובי ומיידי על התהליכים במהלך שיגרת העבודה השוטפת באמצעות שימוש בכלים הנלמדים.

האיזון בין צורך יכולת והגשמה

האיזון בין צורך יכולת והגשמה

לכולנו יש צרכים. חלקם פיזיים וחלקם נפשיים, חברתיים, אינטלקטואלים.

הצרכים הפיזיים הם די ברורים, מזון, כסות, מגורים. הצרכים הנפשיים ולא פחות חשובים מתבטאים בשייכות, זהות, אמונות,

כניראה שלכולנו יש את היכולת להגשים אותם במידה כזו או אחרת.

Photo by Uriel Soberanes on Unsplash

יש מי שיותר קל לו, יש מי שבתחומים מסוימים קצת יותר מסובך לו ויש מי שממש מרגיש צורך קיומי בביטוי והגשמה של צרכיו והם מהווים כל תחלית קיומם.
חלק מאיתנו אף מעניקים דרגות עדיפות שונות, לצרכים הפיזיים והנפשיים, יש מי שחשוב לו יותר להוציא אל הפועל את צרכיו הנפשיים, גם אם הם באים על חשבון הצרכים הפיזיים, ימנעו מטיפול במכאוב, או ידחו ארוחה אם הצורך הנפשי ייחשב לחשוב יותר, למרות שהם מודעים, הגיונית, שלאורך זמן, בחירה בסדר עדיפויות זה, מרצון או מדחף פנימי קשה לשליטה, יגרור נזק שיפגע ביכולות. כמו כן, מי שצרכיו הנפשיים אינם מסופקים, יסבול מתופעות נפשיות שיפגעו בבריאותו.

יכולת נובעת מהדחף הנפשי. מי שהצורך הנפשי שלו כרוך ביצירה ימצא את התחום והמיומנויות הנדרשות לכך ואם הצורך מספיק חזק, דבר לא יעצור אותו וסביר להניח שיגיע לרמות גבוהות בתחומו. מי שהצורך הנפשי שלו כרוך בנושאים חברתיים, עזרה לזולת, לסביבה, יעשה כן באותה מידה וכך בכל תחום, כל אחד לפי נטיותיו וכשרונותיו.

לא לכולנו, למרבה הצער ניתנת האפשרות להגשים את הצרכים, המקרים בהם ניטל ממי מאיתנו החופש להגשים את הצרכים שלנו הם רבים. לעתים מגיעים לכך באיחור ואחרי תסכול ויש מי שמסיים את חייו למגינת ליבו, ללא אפשרות הגשמת צרכיו הנפשיים בחלקם או בכללם.

ניהול אורח חיים שאינו מאזן בין הצרכים השונים ומכלה זמן ויכולת לספק את הנדרש, גורם בברור לנזק לתחום ה"מוזנח" ובהכרח גורם בעקבות כך לנזק גם בתחום ה"מועדף".

אפשר לראות לא מעט מקרים של workaholism (התמכרות לעבודה) וידוע לכל מה תופעה כזו גורמת לפרט ולסביבה, הן מבחינה פיזית והן רוחנית-נפשית.
איזון בין הצרכים איננו ניתן למדידה אבסולוטית, לכל אחד מאיתנו מידה משלו ויש להתאים לעצמך בצורה מפוקחת ונבונה את "החליפה המתאימה" זו שנוחה לנו ונותנת מענה מתאים ובריא לצרכים כולם.
מטבע הדברים, מתוך שקיעה בעשייה היומיומית, לא פשוט, להסתכל על עצמנו במבט חיצוני ולהעריך אם אורח החיים שלנו מתנהל בצורה המיטבית. לא תמיד אנחנו מודעים לאפשרויות שונות או נוספות שעשויות לסייע לנו להיטיב עם איזון הביטוי והיישום של הצרכים בתחומים השונים.

לשם כך רצויו וחשוב להסתייע בגורמים מנוסים, מקצועיים ואמינים.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

מודעות פרסומת
 

תגים: , , , , ,

באיזה אופן נחסר עם לכתנו?

באיזה אופן נחסר עם לכתנו?

אמש, באירוע משפחתי נעים וטעים, אחד מאחי סיפר על טיול ברומניה. ביקרו שם בבית קברות "שמח", כך סיפר, על המצבות הגבוהות והצבועות בצבעים כחולים עליזים, חברים, משפחה או הבר מינן בעצמו (לפני לכתו, כמובן), כתבו סוג של הספד או דברי פרידה, המאפיינים שלו ששווים אזכור.

איך ננסח את ההספד שלנו?

מה הכי חשוב לנו שיזכרו מהמסע שלנו עלי אדמות?

נעזוב בסיפוק? אנשים יגידו "חי את החיים בשלמות", "הגשים חלומותיו", "השיג את מבוקשו"

לא חייבים לגלות לאיש, רק לחשוב על כך לבד, בכנות, עם עצמנו.

איך באמת אנו מנהלים את חיינו? איך אנו מביימים את הסרט שמציג את תולדותינו?

האם יש לשנות משהו? אם כן, שווה לעשות זאת עכשיו!

כי, בתחילתו של דבר – אם להיות חיוביים – למחרת יום לידתינו, אנחנו כבר יום אחד יותר קרובים לסופנו. מה שלא נַעֲשָׂה. היום,  כבר לא נַעֲשָׂה..

"לנהל את החיים זה כמו לנהל מלון עם מספר בלתי ידוע של חדרים" (ר.ט.)

חדרים שלא מכרת היום, לא ימכרו לעולם, היום הזה כבר לא יחזור. אם לא הרווחת עליו כלום היום, כבר לא תרוויח. צריך לשאוף כל הזמן לרווח מקסימלי או לפחות לכסות עלויות.

מה פירוש רווח ומה העלויות, כל אחד מאיתנו מגדיר לעצמו, על פי ערכיו, אמונותיו, עקרונותיו. "ההון" שנצבר לאורך חיינו, באופן טבעי, נשאר אחרינו. למי ומה משאירים?

רשמו לכם מה אתם משאירים ליקיריכם, מה משאירים ליורשים, איזו משמעות תהיה לעזבון שלכם. ואז בדקו אם אכן כך. אם צריך לשנות תשנו, כי זמן לא ניתן לשמור לאחר כך.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , ,

האם זה נראה לך הגיוני?

האם זה נראה לך הגיוני?

האם זה נראה לך הגיוני?

איך זה שלאנשים קשה להרפות ולהניח?

האם זה נובע מחשש, פחד, נוחות, אמונה, ערכים, עקרונות?

מה יש במוּכר, שגם אם הוא לא טוב ואפילו מזיק, אנחנו נמנעים מלהניח לו?

פרופ' קבט-זין מספר שבהודו (גם באפריקה), על מנת ללכוד קופים, קודחים חור בפרי קוקוס או דלוע, קושרים אותו לעץ ומניחים בתוכו בננה או פרי אחר. הקוף מכניס את ידו ותופס אותה, אבל מאחר ואינו מוכן לעזוב, וגודל אגרופו האוחז בה לא מתיר לו להוציאה, הוא נלכד.

לעתים קרובות אנשים נאחזים ב"בננה" וירטואלית ונמנעים מלהשתחרר ולהתקדם לעבר שינוי, חלום או יעד שהיו רוצים להשיג. חשש מהבאות, חוסר ודאות, חוסר ביטחון שבאים לידי ביטוי, באופן טבעי, כאשר מחליטים לשנות, מקשים על "קפיצה למים".
חלום, הופך להיות תכנית מעשית, כאשר הוא צמוד ללוח זמנים ומפורט לצעדים מעשיים.

החלום הפרטי הוא בדיוק זה, פרטי שלנו, יש לנו את הזכות, והחובה כלפי עצמנו, להגשים אותו. לצורך זה, עלינו לשחרר גורמים מעכבים שונים הקשורים לסביבה האנושית ("גונבי חלומות") ו/או הפיזית. חלקם הגדול, מהווים הנחות שאנחנו מניחים לעצמנו בלי בסיס ממשי. פעמים רבות הנחות אלו מבוססות על אמונות שזמנן עבר, אחרת לא היינו מרגישים צורך או דחף לשנות. כאשר אנו מרשים לעצמנו לצאת מאזור הנוחות, לחשוב על כך באופן אובייקטיבי והגיוני, נוכחים שבעצם הכל תירוצים. עם הזמן שינוים חלים בנו תדיר, אמונות חדשות תופסות מקומן של ישנות, כמו נשל נחש, אנחנו משתנים וגדלים ומה שמתאים עכשיו, זה לא בהכרח מה שהתאים לנו בעבר.

מזמין אותך לגלות מהי "הבננה" שמונעת ממך להגשים חלום, לשנות, להתקדם. מה יקרה אם היד תחדל מלאחוז בה ותשתחרר, אלו אפשרויות מלהיבות ומרגשות אפשריות וממתינות לך!

המשך אחיזה באזור נוחות, בהרגלים לא מועילים, הצמדות לאמונה שמעשים או מחדלים של אחרים תלויים בנו, מעכבים. שחרורם, משרה בנו חופש, רוגע, מעביר אחריות על מעשיהם לאחרים ומאפשרת להיות פנויים לקחת אחריות על עצמנו.

מה הן המלכודות בהן תפוסה ידך? אלו הם הדברים אותן צריך לשחרר על מנת לעוף אל החלום?

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , ,

שיחות עם זרים

שיחות עם זרים

שיחות עם זרים

(ממליץ לפתוח קישורים – הם בהחלט מעניינים- גם זה שבשורה הקודמת).

בעידן המדיות החברתיות, נוצרת בעיה, חברתית, מין הסתם, שגורמת לנו יותר ויותר "להסתגר"
בתוך סביבה הומוגנית.

חלק גדול מאיתנו, במיוחד הצעירים יותר שבנינו, מגבילים במידה רבה, את החוג החברתי איתו מנהלים תקשורת למדיה החברתית. יש יותר "מפגשים" וירטואלים ופחות פנים אל פנים. מבלים יותר זמן בבית ופחות בחוץ, התקשורת נעשית באמצעים דיגיטליים והמציאות מתערבבת עם הוירטואליה.

תופעה זו גורמת להפחתה משמעותית של מפגש ובודאי תקשורת ישירה בין קבוצות שונות. המרחב החברתי בו אנו יוצרים מגע תקשורתי הוא מוגבל ברוב המקרים לכזה שיש בו אחידות דעות, קונצנזוס. אם יש דעות מנוגדות, הפוכות או שונות, אלו באות לידי ביטוי מועט אם בכלל, וכאשר הוא מופיע, בחלקו הגדול, הוא רדוד, פוגעני, "קלישאתי" וכד'.

העניין הוא שכבני אנוש כולנו נתונים להשפעה של הטיית האישור. הדעות שלנו באות לידי ביטוי בין חוג האנשים איתם אנו בקשר, אלה השייכים לאותן קבוצות בהן אנו חברים שבהם הדעות ברובן, בודאי הדתיות, הפוליטיות דומות אם לא זהות. כל התייחסות לדעות אחרות לא קיימת והדיונים המתקיימים הם בגדר מעשה של "לשכנע את המשוכנעים". אין קשר, גם אם למישהו יש פתיחות לשמוע, עם דעות מנוגדות. מרגישים טוב לשמוע שיש עוד אנשים שחושבים כמונו, גם אם אין לכך השפעה ליצירת שינוי כפי שחברי הקבוצה המונוליטית היתה רוצה. אין רצון, יכולת או פתיחות לשמוע גישות אחרות שעלולות חס וחלילא, לערער את הדעה שלנו, גם אם היא לא מלווה בעובדות.

לצורך יצירת שינוי אמיתי, חברתי או פוליטי, יש צורך לפתוח ערוצי תקשורת "ידידותיים" ופתוחים על מנת לא רק לשמוע, אלא גם להקשיב. להסתכל אחד לשני בעיניים ולראות שבסך הכל, רובנו חפצים בחיים שלווים, מספקים, בריאים. רובנו אוהבי אדם, ישרים, הוגנים גם אם דעותינו שונות בתחומים כאלה ואחרים.

התקשורת באמצעים דיגיטליים, במדיה החברתית, הם לא מספיק "ידידותיים" ליצירת תקשורת אמיתית, בונה אמון ויוצרת קשר אישי.

אם לא נשכיל להיפתח לקשר ישיר בין בעלי דעות שונות מאיתנו, אם נצמצם את הקשר ביננו לדלת אמותינו של אלה שלא חולקים על דעותינו, אם לא נשכיל לגרום לדור הצעיר ללמוד לעשות כן, מצפה לנו עתיד שאני בטוח שאף אחד לא מתכוון אליו. אם לא נעשה משהו, נצטער.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , ,

איך מעירים איבר שנרדם

איך מעירים איבר שנרדם

פעמים רבות כשלא זזים, איברים נרדמים, כשלא זזים לאורך זמן – נוצרים קרישי דם מסוכנים או מתנוונים.

במקרה הטוב, הרגשה לא נעימה – עקצוצים, חוסר תחושה, קשה להניע אותם שוב.

עם התודעה (AWARENESS,MIND) קורה משהו דומה.

כאשר אנחנו ממשיכים מכוח האינרציה, למרות שאנחנו יודעים שזה לא מועיל לנו, נמצאים באזור הנוחות שקשה לצאת ממנו, מתרחשת תופעה דומה לזו של איברים נרדמים. חושים מתכהים, יוזמה נשחקת, הנאה מהחיים נבלמת, עגמומיות, עצלות והפחתה משמעותית בשמחת חיים הופכים להיות חלק מההוויה.

שרירי הרצון והיוזמה, אלו שמקדמים אותנו לעבר "היותר טוב" נחלשים.
תקיעוּת משתקעת ומתבססת וככל שלא מסירים אותה, היא מתחזקת. אז מה עושים באופן אינסטיקטיבי כאשר איבר "נרדם"? לא, לא מדברים בשקט כדי לא להעיר אותו. להיפך, מנערים ומזיזים, מעסים כדי שיתעורר ותפוג ההרגשה הלא נעימה.

כך גם עם שרירי הרצון, היוזמה, הסיפוק ושמחת החיים. יש לנער אותם, להעיר אותם לבחון עמדות, הרגלים, ואמונות, לברור את אלו שכבר לא משמעותיות או רלבנטיות לעת הזו ולהעביר אותן לארכיון. לסגל עמדות רעננות, עכשוויות, מתאימות לשלב בו אנו רוצים להיות. מתסכלת במיוחד העובדה שבמשך השנים צברנו ידע, כישרונות ונסיון והם מונחים לנו שם. ככה. עוקצים אותנו מדי פעם וזהו.

שב ואל תעשה, לא פתרון גרוע, לא פתרון כלל.

חוסר המעש מאמלל ומדכא, אך רצון וכוונה בלבד לא מספיקים.

המאמץ הנדרש הוא משמעותי. לא פשוט לשנות הרגלים, תפקיד או מקום עבודה, לפתוח עסק משלנו, ללמוד משהו חדש, לשנות יחס לסביבה ולסובבים. הדבר כרוך במאמץ נפשי, התגברות על מעצורים שונים, כמו דיונים פנימיים עם עצמנו, "עצות" מועילות לכאורה של "גונבי חלומות" קרובים יותר או פחות. פחד מהתמודדות עם השינוי, תהיה על מצב כלכלי בלתי ברור ועוד כיד הדמיון.
אולם, כאשר שמים על כף המאזניים את המשמעויות של המשך מצב אותו רוצים לשנות מבחינים שלחוסר שינוי והתמדה במצב הלא רצוי, יש השפעות פיזיות ונפשיות.

מודעות והנעה לפעולה, חיוניים. כולנו יודעים, אך לא כולנו מודעים. גם מטבענו, קל יותר לרובנו, לראות במבט הראשון שחצי כוס ריקה. כאן עלינו להפעיל את המודעות שלנו במצב "טורבו". הרי אמרנו כבר קודם, צברנו לאורך השנים, ידע, נסיון, יכולות למכביר. יש רק לפתוח את תיבת האוצרות הזו, לשלוף מתוכה את מערכת הכלים ולהפעיל אותם לטובתינו, שאגב, תהפוך במהרה לטובה גם לאוהבינו. פתאום ניראה שהכוס מלאה. לא רק אחת, יופיעו גביעים מלאים.

שינויים, למרות שהם לא קלים לביצוע, לרובנו, הם חלק מהחיים. כולנו משתנים כל הזמן וכל שינוי כזה, מצריך שינויים סביבו.

עם התקדמות הגיל, כולנו חווים שינוים. צוברים ידע, יכולות, חוויות ונסיון. אם הם "נערמים" לנו ואיננו גורמים להם "לצאת לאור", הם מכבידים עלינו עד שהופכים למעמסה שעלולה להרע את מצב רוחנו, שמחת החיים ואפילו, לעתים קרובות, אף את בריאותנו הפיזית והנפשית.

שינויים אם כן, הם חלק מהחיים. אפשר וצריך לנהל אותם עפ"י האישיות שלנו. אבל אסור להניח להם!

בפרפרזה: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום"!

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , ,

האם באמת נוח לך עם האמונה הזו?

האם באמת נוח לך עם האמונה הזו?

במה אנחנו בוחרים להאמין? מה שלא גורם לנו להתמודד עם ספקות?

מאמינים במה שנוח לנו, מה שרגילים, מה שבקונצנזוס הפנימי שלנו.

שלא יעזו לערער את האמונות שלנו. Cognitive bias

על כל טיעון הגיוני ורציונלי, נמצא אין ספור טיעונים סובייקטיבים מופרכים ו/או רגשיים על מנת לסתור אותם, כדי שיצדיקו לכאורה את מה שאנחנו מאמינים בו גם אם דעתנו בנושא היא לא מלומדת. Availability Cascade


-"כדור הארץ שטוח"

-"אבל תראה – יש תמונות, הוא עגול!"

-"אכן, עגול אבל שטוח"


מאוד לא נוח לנו לערער, או אפילו להרהר, על האמונות שלנו. הן הרי טבועות בנו מאז שנצרבו בתודעה, לפעמים מינקות, לפעמים בשלב מאוחר יותר.

מאחר ולא נעים או נוח לפקפק באמונות האלה, איננו עורכים בד"כ "ספירות מלאי" של האמונות, לכן לרוב איננו מודעים לכך שיש, ב"שק האמונות" שלנו, גם כאלה שהן לא ממש עוזרות לנו, אפילו מהוות מכשול ומעכבות התפתחות אישית, קידום מקצועי, סיפוק, שמחה, שיפור יחסי זוגיות ומשפחה, יחסי עבודה ועוד.

השלמה עם מציאות, גם אם מבוססת על אמונה היא למעשה עכבה, גם אם "נסבלת" למרות שבתוכנו היינו רוצים לשפר, לשנות. ולא, לא תמיד "כל עכבה לטובה", אמירה זו מהווה אמונה שלכאורה אמורה לנחם אותנו אך מונעת מלהתמודד או ללמוד מהניסיון. יש לדעת שלעתים קרובות חוסר מעשה מהווה בפועל מחדל ונסיגה. נכון, את המציאות איננו יכולים לשנות, מה שביכולתנו לשנות זו הגישה שלנו למציאות. כדי לבחון זאת, עלינו לבחון את מערכת הערכים והאמונות שמנחים אותנו. האם הם תואמים לזהות שלנו, ליעוד. האם מקדמים או מעכבים.
כולנו רוצים להגיע לכל תחנה בחיינו בלי חרטות, רק עם הפקת לקחים ולימוד מהעבר על מעשינו או מחדלינו. איננו רוצים למצוא את עצמנו מביטים אחורה ומצטערים על כך שלא פנינו לכיוון כלשהו בגלל אמונות מעכבות ולא העזנו או ניסינו למרות שבעצם ידענו ויודעים שהיו ויש באמתחתנו את הכלים, הכישורים, הכישרון והיכולות הדרושים.

יש לכולנו את האפשרות לשנות מסלולים, אמונות, גישות לחיינו ולהתפתחות שלנו, רק צריך לצאת לדרך כי "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"

"אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, ואתה הוא זה שיחליט לאן".

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , ,

דברים שאין להם שיעור?

דברים שאין להם שיעור?

הזדמנויות לזכות בעשייה של דברים שאין להם שיעור נקרות בדרכנו מדי יום. פעמים רבות, מתוך היסח הדעת, חוסר זמן, עיסוק, איננו שמים אליהם לב ומחמיצים אותן.

מעשים קטנים, יומיומיים, שהם לכאורה פעוטי ערך וזניחים, כמו ברכת בוקר טוב לשומר בכניסה לבניין, או התעניינות בשלום המנקה של חדר המדרגות, לא רק מאירים קמעה את יומם, אלא גם מזכירים לעצמנו ולסביבה שאין אנשים שקופים.

יחס, עזרה ותמיכה במי שזקוקים, עידוד ופרגון ללא התנשאות הם מהדברים שלא ניתנים למדידה אובייקטיבית וכמותית. לפעמים מחווה קטן מצד אחד, מהווה מתנה אדירה עבור הצד השני.

רכישה מודעות להרגלים אלו יהפכו אותנו לאנשים טובים ותורמים יותר, אם במקום העבודה או בסביבות חברתיות אחרות. אם אנחנו ממונים על אנשים שעובדים בצוותים, נהיה מנהיגים ולא רק מנהלים.

Photo by eberhard grossgasteiger on Unsplash

לאורך חיינו אנו פוגשים לרגע אנשים שונים, לפעמים גם הולכים איתם לאורך כברת דרך ולפעמים רק צעדים ספורים. כל מפגש כזה משאיר בנו ובם חותם והוא נשאר טבוע, עמוק יותר או פחות, אך לעולם נשאר. מידת ההשפעה על המודעות עשויה להיות מורגשת מיד או לאחר זמן, אבל היא נמצאת. על כן, תלוי בנו איך אנחנו נשארים בתודעה של הזולת.

אם במהלך המפגש – הקצר או המתמשך – גרמנו להרגשה נעימה וחיובית, הקשבנו, גילינו אהדה, אמפתיה, הענקנו מחמאה, כי אז עשינו דבר מאותם דברים שאין להם שיעור,

"…אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה,

וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא:

כִּבּוּד אָב וָאֵם,

וּגְמִילוּת חֲסָדִים,

וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ…"
(
משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק א · משנה א)

אם נאמץ מודעות זו בכל מערכות היחסים שלנו, בעבודה, בבית, במשפחה ובחברה, לא רק שנשפר פלאים את איכות החיים שלנו, נצליח לזרוע זרעים של טוב גם בעולם.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , ,