RSS

ארכיון רשומות מאת: rontop

אודות rontop

עוסק בתחום הפיתוח העסקי והשיווק שנים רבות. במשך השנים הפכתי ל"רשמית" את גישתי המקצועית / ניהולית שלאורה פעלתי מאז ומתמיד. השכלתי כוללת לימודי ניהול בתי מלון, שיווק בינלאומי ויצוא, אין ספור קורסים, השתלמויות וסדנאות בתחומים משיקים. סיימתי בהצלחה לימודי אימון קוגניטיבי במכללת "יוזמות" בחסות ביה"ס לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת בר- אילן ובו בזמן התמחתי כמנטור לקריירה ותעסוקה באירגון "סטרייב". היום אני מאמן אישי, מנטור ליזמים, לקידום עסקים וקריירה. לאורך הקריירה ניהלתי חברות וארגונים. אני מנהל וניהלתי את השיווק והפיתוח העיסקי של מספר חברות בתחומים שונים, הן בתעשייה ובמסחר המסורתיים והן בתחום ההיי-טק. עבדתי כיועץ עצמאי עם חברות שונות, הקמתי עסקים מין היסוד, כיהנתי כחבר בהנהלות ובמועצות מנהלים של ארגונים עסקיים ומלכ"רים. אני מציע אימון וליווי (מנטורינג) על מנת להשיג מטרות כמו שיפור תוצאות העסק, קידום הקריירה ו/או המיזם, יציאה לדרך חדשה ועוד האימון מאפשר התקדמות בצורה מושכלת תוך ניצול הכישורים היכולות והידע שנרכשו במהלך ניסיון החיים, הלימודים והתעסוקה ומימוש הפוטנציאל הטמון בהם. אני מאמין שאני יכול לתרום לפיתוח היכולות ולסייע בקבלת החלטות אישיות להמשך התקדמות בעסק ובחיים. בתהליך האימון נגדיר מטרות / חזון / חלום ונעצב דרך להגשמה. כמו כן, נכיר כלים ופתרונות ניהוליים/עסקיים לאלו מכם אשר רוצים לפתח את העסק, הקריירה או יזמות אישית. באמצעות האימון והליווי (מנטורינג) אעזור למצות את החוזקות, הנסיון והכשרונות הקיימים בכל אחד/ת בצורה יעילה ואפקטיבית יותר. פיתוח והעצמה של הכישורים הנ"ל נעשים באמצעות כלים אישיים וניהוליים שנלמדים ומיושמים לטובת שיפור הביצועים והתוצאות האישיות, הנטיות התעסוקתיות והתנהלות היומיומית בבית, בסביבה ובעבודה. תהליך האימון הקוגניטיבי אותו אני מעביר, מוטה תוצאות, ונועד להשיג מטרות כפי שיוגדרו על ידי המתאמן. תוצאת האימון היא תכנית עבודה מעשית ומובנית הכוללת שלבים שונים ולוחות זמנים להשגת המטרה האימון הינו דיסקרטי לחלוטין, מוסכם בחתימה הדדית ומונחה ע"י קוד אתי מוקפד . התהליך הוא אישי, "אחד על אחד". רוב התהליך מוטמע בין הפגישות ומשפיע באופן חיובי ומיידי על התהליכים במהלך שיגרת העבודה השוטפת באמצעות שימוש בכלים הנלמדים.

שיחות עם זרים

שיחות עם זרים

שיחות עם זרים

(ממליץ לפתוח קישורים – הם בהחלט מעניינים- גם זה שבשורה הקודמת).

בעידן המדיות החברתיות, נוצרת בעיה, חברתית, מין הסתם, שגורמת לנו יותר ויותר "להסתגר"
בתוך סביבה הומוגנית.

חלק גדול מאיתנו, במיוחד הצעירים יותר שבנינו, מגבילים במידה רבה, את החוג החברתי איתו מנהלים תקשורת למדיה החברתית. יש יותר "מפגשים" וירטואלים ופחות פנים אל פנים. מבלים יותר זמן בבית ופחות בחוץ, התקשורת נעשית באמצעים דיגיטליים והמציאות מתערבבת עם הוירטואליה.

תופעה זו גורמת להפחתה משמעותית של מפגש ובודאי תקשורת ישירה בין קבוצות שונות. המרחב החברתי בו אנו יוצרים מגע תקשורתי הוא מוגבל ברוב המקרים לכזה שיש בו אחידות דעות, קונצנזוס. אם יש דעות מנוגדות, הפוכות או שונות, אלו באות לידי ביטוי מועט אם בכלל, וכאשר הוא מופיע, בחלקו הגדול, הוא רדוד, פוגעני, "קלישאתי" וכד'.

העניין הוא שכבני אנוש כולנו נתונים להשפעה של הטיית האישור. הדעות שלנו באות לידי ביטוי בין חוג האנשים איתם אנו בקשר, אלה השייכים לאותן קבוצות בהן אנו חברים שבהם הדעות ברובן, בודאי הדתיות, הפוליטיות דומות אם לא זהות. כל התייחסות לדעות אחרות לא קיימת והדיונים המתקיימים הם בגדר מעשה של "לשכנע את המשוכנעים". אין קשר, גם אם למישהו יש פתיחות לשמוע, עם דעות מנוגדות. מרגישים טוב לשמוע שיש עוד אנשים שחושבים כמונו, גם אם אין לכך השפעה ליצירת שינוי כפי שחברי הקבוצה המונוליטית היתה רוצה. אין רצון, יכולת או פתיחות לשמוע גישות אחרות שעלולות חס וחלילא, לערער את הדעה שלנו, גם אם היא לא מלווה בעובדות.

לצורך יצירת שינוי אמיתי, חברתי או פוליטי, יש צורך לפתוח ערוצי תקשורת "ידידותיים" ופתוחים על מנת לא רק לשמוע, אלא גם להקשיב. להסתכל אחד לשני בעיניים ולראות שבסך הכל, רובנו חפצים בחיים שלווים, מספקים, בריאים. רובנו אוהבי אדם, ישרים, הוגנים גם אם דעותינו שונות בתחומים כאלה ואחרים.

התקשורת באמצעים דיגיטליים, במדיה החברתית, הם לא מספיק "ידידותיים" ליצירת תקשורת אמיתית, בונה אמון ויוצרת קשר אישי.

אם לא נשכיל להיפתח לקשר ישיר בין בעלי דעות שונות מאיתנו, אם נצמצם את הקשר ביננו לדלת אמותינו של אלה שלא חולקים על דעותינו, אם לא נשכיל לגרום לדור הצעיר ללמוד לעשות כן, מצפה לנו עתיד שאני בטוח שאף אחד לא מתכוון אליו. אם לא נעשה משהו, נצטער.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

מודעות פרסומת
 

תגים: , , ,

איך מעירים איבר שנרדם

איך מעירים איבר שנרדם

פעמים רבות כשלא זזים, איברים נרדמים, כשלא זזים לאורך זמן – נוצרים קרישי דם מסוכנים או מתנוונים.

במקרה הטוב, הרגשה לא נעימה – עקצוצים, חוסר תחושה, קשה להניע אותם שוב.

עם התודעה (AWARENESS,MIND) קורה משהו דומה.

כאשר אנחנו ממשיכים מכוח האינרציה, למרות שאנחנו יודעים שזה לא מועיל לנו, נמצאים באזור הנוחות שקשה לצאת ממנו, מתרחשת תופעה דומה לזו של איברים נרדמים. חושים מתכהים, יוזמה נשחקת, הנאה מהחיים נבלמת, עגמומיות, עצלות והפחתה משמעותית בשמחת חיים הופכים להיות חלק מההוויה.

שרירי הרצון והיוזמה, אלו שמקדמים אותנו לעבר "היותר טוב" נחלשים.
תקיעוּת משתקעת ומתבססת וככל שלא מסירים אותה, היא מתחזקת. אז מה עושים באופן אינסטיקטיבי כאשר איבר "נרדם"? לא, לא מדברים בשקט כדי לא להעיר אותו. להיפך, מנערים ומזיזים, מעסים כדי שיתעורר ותפוג ההרגשה הלא נעימה.

כך גם עם שרירי הרצון, היוזמה, הסיפוק ושמחת החיים. יש לנער אותם, להעיר אותם לבחון עמדות, הרגלים, ואמונות, לברור את אלו שכבר לא משמעותיות או רלבנטיות לעת הזו ולהעביר אותן לארכיון. לסגל עמדות רעננות, עכשוויות, מתאימות לשלב בו אנו רוצים להיות. מתסכלת במיוחד העובדה שבמשך השנים צברנו ידע, כישרונות ונסיון והם מונחים לנו שם. ככה. עוקצים אותנו מדי פעם וזהו.

שב ואל תעשה, לא פתרון גרוע, לא פתרון כלל.

חוסר המעש מאמלל ומדכא, אך רצון וכוונה בלבד לא מספיקים.

המאמץ הנדרש הוא משמעותי. לא פשוט לשנות הרגלים, תפקיד או מקום עבודה, לפתוח עסק משלנו, ללמוד משהו חדש, לשנות יחס לסביבה ולסובבים. הדבר כרוך במאמץ נפשי, התגברות על מעצורים שונים, כמו דיונים פנימיים עם עצמנו, "עצות" מועילות לכאורה של "גונבי חלומות" קרובים יותר או פחות. פחד מהתמודדות עם השינוי, תהיה על מצב כלכלי בלתי ברור ועוד כיד הדמיון.
אולם, כאשר שמים על כף המאזניים את המשמעויות של המשך מצב אותו רוצים לשנות מבחינים שלחוסר שינוי והתמדה במצב הלא רצוי, יש השפעות פיזיות ונפשיות.

מודעות והנעה לפעולה, חיוניים. כולנו יודעים, אך לא כולנו מודעים. גם מטבענו, קל יותר לרובנו, לראות במבט הראשון שחצי כוס ריקה. כאן עלינו להפעיל את המודעות שלנו במצב "טורבו". הרי אמרנו כבר קודם, צברנו לאורך השנים, ידע, נסיון, יכולות למכביר. יש רק לפתוח את תיבת האוצרות הזו, לשלוף מתוכה את מערכת הכלים ולהפעיל אותם לטובתינו, שאגב, תהפוך במהרה לטובה גם לאוהבינו. פתאום ניראה שהכוס מלאה. לא רק אחת, יופיעו גביעים מלאים.

שינויים, למרות שהם לא קלים לביצוע, לרובנו, הם חלק מהחיים. כולנו משתנים כל הזמן וכל שינוי כזה, מצריך שינויים סביבו.

עם התקדמות הגיל, כולנו חווים שינוים. צוברים ידע, יכולות, חוויות ונסיון. אם הם "נערמים" לנו ואיננו גורמים להם "לצאת לאור", הם מכבידים עלינו עד שהופכים למעמסה שעלולה להרע את מצב רוחנו, שמחת החיים ואפילו, לעתים קרובות, אף את בריאותנו הפיזית והנפשית.

שינויים אם כן, הם חלק מהחיים. אפשר וצריך לנהל אותם עפ"י האישיות שלנו. אבל אסור להניח להם!

בפרפרזה: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום"!

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , ,

האם באמת נוח לך עם האמונה הזו?

האם באמת נוח לך עם האמונה הזו?

במה אנחנו בוחרים להאמין? מה שלא גורם לנו להתמודד עם ספקות?

מאמינים במה שנוח לנו, מה שרגילים, מה שבקונצנזוס הפנימי שלנו.

שלא יעזו לערער את האמונות שלנו. Cognitive bias

על כל טיעון הגיוני ורציונלי, נמצא אין ספור טיעונים סובייקטיבים מופרכים ו/או רגשיים על מנת לסתור אותם, כדי שיצדיקו לכאורה את מה שאנחנו מאמינים בו גם אם דעתנו בנושא היא לא מלומדת. Availability Cascade


-"כדור הארץ שטוח"

-"אבל תראה – יש תמונות, הוא עגול!"

-"אכן, עגול אבל שטוח"


מאוד לא נוח לנו לערער, או אפילו להרהר, על האמונות שלנו. הן הרי טבועות בנו מאז שנצרבו בתודעה, לפעמים מינקות, לפעמים בשלב מאוחר יותר.

מאחר ולא נעים או נוח לפקפק באמונות האלה, איננו עורכים בד"כ "ספירות מלאי" של האמונות, לכן לרוב איננו מודעים לכך שיש, ב"שק האמונות" שלנו, גם כאלה שהן לא ממש עוזרות לנו, אפילו מהוות מכשול ומעכבות התפתחות אישית, קידום מקצועי, סיפוק, שמחה, שיפור יחסי זוגיות ומשפחה, יחסי עבודה ועוד.

השלמה עם מציאות, גם אם מבוססת על אמונה היא למעשה עכבה, גם אם "נסבלת" למרות שבתוכנו היינו רוצים לשפר, לשנות. ולא, לא תמיד "כל עכבה לטובה", אמירה זו מהווה אמונה שלכאורה אמורה לנחם אותנו אך מונעת מלהתמודד או ללמוד מהניסיון. יש לדעת שלעתים קרובות חוסר מעשה מהווה בפועל מחדל ונסיגה. נכון, את המציאות איננו יכולים לשנות, מה שביכולתנו לשנות זו הגישה שלנו למציאות. כדי לבחון זאת, עלינו לבחון את מערכת הערכים והאמונות שמנחים אותנו. האם הם תואמים לזהות שלנו, ליעוד. האם מקדמים או מעכבים.
כולנו רוצים להגיע לכל תחנה בחיינו בלי חרטות, רק עם הפקת לקחים ולימוד מהעבר על מעשינו או מחדלינו. איננו רוצים למצוא את עצמנו מביטים אחורה ומצטערים על כך שלא פנינו לכיוון כלשהו בגלל אמונות מעכבות ולא העזנו או ניסינו למרות שבעצם ידענו ויודעים שהיו ויש באמתחתנו את הכלים, הכישורים, הכישרון והיכולות הדרושים.

יש לכולנו את האפשרות לשנות מסלולים, אמונות, גישות לחיינו ולהתפתחות שלנו, רק צריך לצאת לדרך כי "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים"

"אתה יכול ויודע, מוכן ומזומן, ואתה הוא זה שיחליט לאן".

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , ,

דברים שאין להם שיעור?

דברים שאין להם שיעור?

הזדמנויות לזכות בעשייה של דברים שאין להם שיעור נקרות בדרכנו מדי יום. פעמים רבות, מתוך היסח הדעת, חוסר זמן, עיסוק, איננו שמים אליהם לב ומחמיצים אותן.

מעשים קטנים, יומיומיים, שהם לכאורה פעוטי ערך וזניחים, כמו ברכת בוקר טוב לשומר בכניסה לבניין, או התעניינות בשלום המנקה של חדר המדרגות, לא רק מאירים קמעה את יומם, אלא גם מזכירים לעצמנו ולסביבה שאין אנשים שקופים.

יחס, עזרה ותמיכה במי שזקוקים, עידוד ופרגון ללא התנשאות הם מהדברים שלא ניתנים למדידה אובייקטיבית וכמותית. לפעמים מחווה קטן מצד אחד, מהווה מתנה אדירה עבור הצד השני.

רכישה מודעות להרגלים אלו יהפכו אותנו לאנשים טובים ותורמים יותר, אם במקום העבודה או בסביבות חברתיות אחרות. אם אנחנו ממונים על אנשים שעובדים בצוותים, נהיה מנהיגים ולא רק מנהלים.

Photo by eberhard grossgasteiger on Unsplash

לאורך חיינו אנו פוגשים לרגע אנשים שונים, לפעמים גם הולכים איתם לאורך כברת דרך ולפעמים רק צעדים ספורים. כל מפגש כזה משאיר בנו ובם חותם והוא נשאר טבוע, עמוק יותר או פחות, אך לעולם נשאר. מידת ההשפעה על המודעות עשויה להיות מורגשת מיד או לאחר זמן, אבל היא נמצאת. על כן, תלוי בנו איך אנחנו נשארים בתודעה של הזולת.

אם במהלך המפגש – הקצר או המתמשך – גרמנו להרגשה נעימה וחיובית, הקשבנו, גילינו אהדה, אמפתיה, הענקנו מחמאה, כי אז עשינו דבר מאותם דברים שאין להם שיעור,

"…אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה,

וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא:

כִּבּוּד אָב וָאֵם,

וּגְמִילוּת חֲסָדִים,

וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ…"
(
משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק א · משנה א)

אם נאמץ מודעות זו בכל מערכות היחסים שלנו, בעבודה, בבית, במשפחה ובחברה, לא רק שנשפר פלאים את איכות החיים שלנו, נצליח לזרוע זרעים של טוב גם בעולם.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , ,

ככל שמתבגרים הזמן בין ימי ההולדת שלך מתקצר

ככל שמתבגרים הזמן בין ימי ההולדת שלך מתקצר

ככל שמתבגרים הזמן בין ימי ההולדת שלך מתקצר. יש לך פחות זמן להקשיב לזיוני מוח, פחות סבלנות לטיפשים ופחות זמן להנות מהחיים.

אז יאללה!!

עם התארכות תוחלת החיים ושיפור איכות החיים, מרחבי זמן העיסוק מתרחבים. יש יותר שנות עבודה פוריה ויותר זמן פנוי לעסוק בדברים שעושים טוב לנשמה.

במאמר מוסגר, אינני מבין איך פוליטיקאים, קובעי מדיניות ופקידי ציבור שבעצמם מתבגרים וחלקם מגיע לגיל "שאפשר להתחיל" אינם צופים שהמגמה הינה של גידול משמעותי בקהל מבוגר שהולך כוחו ומתעצם. השיח באוויר ככל שמדובר בקצבאות ופנסיות, ועדיין מתייחסים לקבוצת האוכלוסייה הזו במידה של חוסר רלוונטיות בנוגע לתחומים של תעסוקה, בריאות, השפעה, ניצול ניסיון, פנאי ועוד. זאת בעוד המנהיגים בעצמם נמצאים עמוק בקבוצת הגיל הזו.

שאלו מישהו מבוגר יחסית, מה גילו. ענה: "15 שנים" בתמיהה שאלו אותו: "הכיצד?" ענה: מה חשוב יותר? השנים שחייתי או אלו שאני צופה לחיות?" הרי מה שעבר, אין להשיב, רק הווה ומה שנשאר לנו לעשות, באמת בעל משמעות.

בכל גיל העבר רק מלמד ומעשיר אותנו. בהווה אנחנו עושים מעשים, ביניהם גם תוכניות לעתיד. ככל שמתבגרים יש לנו יותר מה לתת לאחרים ובאמצעות זאת, לעצמנו. לתרום מהניסיון, חוכמת החיים והתובנות שלמדנו מהטעויות שלנו ושל אחרים.

אנחנו כבר יודעים מה טוב לנו, ומה פחות. קשה יותר למכור לנו "לוקשים" ופחות מעניין אותנו מה יגידו השכנים. אנחנו משוחררים יותר, רגועים יותר וככל שהבריאות מאפשרת, נהנים יותר מהדברים הפשוטים, צחוק, נכד חמוד, אוכל טעים, מוסיקה, ספר שטוב לחזור אליו, סרט ישן או חדש, חברה נעימה של בת/בן זוג אהוב, משפחה וחברים. בלי לחץ ובלי מתח. הרי מה כבר יכול להיות, כמעט הכל כבר ראינו וחווינו. מותר להזיל דמעה של התרגשות מיצירת אמנות, הצגה או סתם מעשה טוב שלנו כלפי מישהו או של מישהו כלפינו.

זה זמן טוב לעשות טוב. אלו שנות ההנאה מהענבים שגדלנו בכרם החיים. בצרנו, סחטנו, ערבנו אחוזים של קושי, אחוזים של עצב, גם אחוזים של הצלחה וכמה של אושר, שמרנו באהבה מחום, ומקור, מאור השמש ומצל אפל, בחביות של חיבה.

מה שנותר הוא להתענג על היין הטוב, להשקות איתו משפחה, חברים וכל מי שמזדמן לך ללוות לאורך קטע של שביל חייך.

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים

 

תגים: , ,

Believing without evidence is always morally wrong

Believing without evidence is always morally wrong

You have probably never heard of William Kingdon Clifford. He is not in the pantheon of great philosophers – perhaps because his life was cut short at the age of 33 – but I cannot think of anyone whose ideas are more relevant for our interconnected, AI-driven, digital age. This might seem strange given that we are talking about a Victorian Briton whose most famous philosophical work is an essay nearly 150 years ago. However, reality has caught up with Clifford. His once seemingly exaggerated claim that ‘it is wrong always, everywhere, and for anyone, to believe anything upon insufficient evidence’ is no longer hyperbole but a technical reality.

In ‘The Ethics of Belief’ (1877), Clifford gives three arguments as to why we have a moral obligation to believe responsibly, that is, to believe only what we have sufficient evidence for, and what we have diligently investigated. His first argument starts with the simple observation that our beliefs influence our actions. Everyone would agree that our behaviour is shaped by what we take to be true about the world – which is to say, by what we believe. If I believe that it is raining outside, I’ll bring an umbrella. If I believe taxis don’t take credit cards, I make sure I have some cash before jumping into one. And if I believe that stealing is wrong, then I will pay for my goods before leaving the store.

What we believe is then of tremendous practical importance. False beliefs about physical or social facts lead us into poor habits of action that in the most extreme cases could threaten our survival. If the singer R Kelly genuinely believed the words of his song ‘I Believe I Can Fly’ (1996), I can guarantee you he would not be around by now.

But it is not only our own self-preservation that is at stake here. As social animals, our agency impacts on those around us, and improper believing puts our fellow humans at risk. As Clifford warns: ‘We all suffer severely enough from the maintenance and support of false beliefs and the fatally wrong actions which they lead to …’ In short, sloppy practices of belief-formation are ethically wrong because – as social beings – when we believe something, the stakes are very high.

The most natural objection to this first argument is that while it might be true that some of our beliefs do lead to actions that can be devastating for others, in reality most of what we believe is probably inconsequential for our fellow humans. As such, claiming as Clifford did that it is wrong in all cases to believe on insufficient evidence seems like a stretch. I think critics had a point – had – but that is no longer so. In a world in which just about everyone’s beliefs are instantly shareable, at minimal cost, to a global audience, every single belief has the capacity to be truly consequential in the way Clifford imagined. If you still believe this is an exaggeration, think about how beliefs fashioned in a cave in Afghanistan lead to acts that ended lives in New York, Paris and London. Or consider how influential the ramblings pouring through your social media feeds have become in your very own daily behaviour. In the digital global village that we now inhabit, false beliefs cast a wider social net, hence Clifford’s argument might have been hyperbole when he first made it, but is no longer so today.

The second argument Clifford provides to back his claim that it is always wrong to believe on insufficient evidence is that poor practices of belief-formation turn us into careless, credulous believers. Clifford puts it nicely: ‘No real belief, however trifling and fragmentary it may seem, is ever truly insignificant; it prepares us to receive more of its like, confirms those which resembled it before, and weakens others; and so gradually it lays a stealthy train in our inmost thoughts, which may someday explode into overt action, and leave its stamp upon our character.’ Translating Clifford’s warning to our interconnected times, what he tells us is that careless believing turns us into easy prey for fake-news pedlars, conspiracy theorists and charlatans. And letting ourselves become hosts to these false beliefs is morally wrong because, as we have seen, the error cost for society can be devastating. Epistemic alertness is a much more precious virtue today than it ever was, since the need to sift through conflicting information has exponentially increased, and the risk of becoming a vessel of credulity is just a few taps of a smartphone away.

Clifford’s third and final argument as to why believing without evidence is morally wrong is that, in our capacity as communicators of belief, we have the moral responsibility not to pollute the well of collective knowledge. In Clifford’s time, the way in which our beliefs were woven into the ‘precious deposit’ of common knowledge was primarily through speech and writing. Because of this capacity to communicate, ‘our words, our phrases, our forms and processes and modes of thought’ become ‘common property’. Subverting this ‘heirloom’, as he called it, by adding false beliefs is immoral because everyone’s lives ultimately rely on this vital, shared resource.

While Clifford’s final argument rings true, it again seems exaggerated to claim that every little false belief we harbour is a moral affront to common knowledge. Yet reality, once more, is aligning with Clifford, and his words seem prophetic. Today, we truly have a global reservoir of belief into which all of our commitments are being painstakingly added: it’s called Big Data. You don’t even need to be an active netizen posting on Twitter or ranting on Facebook: more and more of what we do in the real world is being recorded and digitised, and from there algorithms can easily infer what we believe before we even express a view. In turn, this enormous pool of stored belief is used by algorithms to make decisions for and about us. And it’s the same reservoir that search engines tap into when we seek answers to our questions and acquire new beliefs. Add the wrong ingredients into the Big Data recipe, and what you’ll get is a potentially toxic output. If there was ever a time when critical thinking was a moral imperative, and credulity a calamitous sin, it is now.Aeon counter – do not remove

Francisco Mejia Uribe

This article was originally published at Aeon and has been republished under Creative Commons.

 
תגובה אחת

פורסם ע"י ב- נובמבר 13, 2018 ב- Uncategorized, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , ,

The difference between management and leadership.

Photo by Ashley Whitlatch on Unsplash

Millions of words have been written about the subject. Here I will tell about one short example that illustrates the meaning of leadership. While a manager creates value, generates results and administrates effectively, if the knowledge and talent exist of course, the leader does much more, on top of all that.

First of all, builds the team making all members feel valuable. Induces an atmosphere of cooperation, loyalty, dedication, empathy. The leader does that, not just by issuing orders or commands. The leader, does it by leading, showing the way, doing. The leader inspires.

Now the short real time example story.

The leader had a quite serious accident. Multiple bone fractures including some in the spine and a small brain hemorrhage. The close team of 6-7 working with the manager of that medium size organization was devastated, torn with worry.

Interned in the hospital, laying in bed with one leg in a plaster cast from the toes to the hip and the neck in a collar immobilizing the head. Three days of examinations, scans, x-rays, doctors weighting what would be the right treatment approach, what type of operations to perform.

The team is in constant close contact asking for updates and hoping for the best.

The leader feels the stress the team is going through, not only the worrying about the health situation of the “boss”, but they must keep the organization up and running.

36 hours after the accident, while uncertain of the extent of the damage that “boss” has a meeting in the hospital while still in bed with a team member and together, define the actions to be taken. Then, a day later, realizing that the team stressful situation demands some pressure release, picks the phone and orders a take away surprise lunch to be delivered to the office.

It takes a special way of addressing the complex situation. Dividing attention and considering not only the self, but the implications on all involved.

This is an example of how being unselfish, zooming out and considering the big picture, not only helps crystallize a close knitted team, but, not less important, giving the leader some peace of mind counting on the team to make the best efforts.

A small detail with a strong and lasting impact generated by honest concern that reinforces that inspiration, a vital ingredient in the leadership recipe.

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- אוגוסט 9, 2018 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , , , , , ,