RSS

ארכיון חודשי: מאי 2017

הרגל טוב?

הרגל טוב?

האדם הוא יצור של הרגלים (G. Stanley Hall). נוח לנו להמשיך לעשות את אותם הדברים אליהם התרגלנו. אנו מוצאים את עצמנו עושים יומיום את אותם הדברים באותו אופן באותם זמנים. אנו פועלים באופן אוטומטי בהתאם לגירויים הסביבתיים. נוסעים לעבודה באותו מסלול וכך גם חוזרים הביתה, לעתים רחוקות אנו משנים את התפריט היומי לחלקנו הגדול יש את אותה רשימת קניות קבועה. דבקים בסגנון לבוש, קריאה, תכניות טלוויזיה וכיו"ב.

גם כאשר סביבנו הכל משתנה בקצב כזה או אחר, לא פשוט לנו לקבל את השינויים ועוד יותר קשה לשנות הרגלים המתחייבים.

כאשר מישהו פתאום פורץ לקדמת החדשות עם המצאה רבת ערך, ההישג מדעי, אומנותי או פיזי כלשהו, אנחנו עומדים נפעמים מההצלחה הפתאומית. איך הפך "בין לילה" למוצלח, בולט וידוע. אבל כמו בכל עקומה מעריכית (אקספוננציאלית) השינויים בתחילה הם קטנים ולא מורגשים. עם הזמן הופכים גדולים ומשפיעים. מה שלא ניראה, הם השינויים הקטנים והמתמידים לאורך תקופה.

בשלב די מוקדם בחיים אנו מסגלים לעצמנו הרגלים שהופכים להיות "תושבי קבע" בתת מודע. איננו צריכים להשקיע מאמץ בהפעלתם. הדברים נעשים בצורה אוטומטית, בלתי מודעת. כשאנחנו נוהגים באותו מסלול כל יום, אנו מוצאים את עצמנו ביעד ובכלל לא זוכרים את הדרך שעברנו. אנחנו שם, כשרוב הנהיגה עברה תוך מחשבות או שיחות בנייד, ללא שימת לב מיוחדת לדרך, אם לא היו אירועים מיוחדים. אם אמנם התרחשו כאלה, לפתע אנו הופכים מודעים מידית למתרחש ומגיבים, אם אנו בני מזל, בצורה טובה להתרחשות.

התופעה הזו היא טבעית ונחוצה על מנת לא להעמיס יתר על המידה לצרכן האנרגיה הראשי שלנו, המוח.

ההרגל הוא כה נוח לנו שגם אם אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים לא רצויים, לא בריאים גופנית, נפשית או חברתית קשה לנו מאוד לצאת מאזור הנוחות שלנו ולשנות.

גם אם אנחנו מכירים בצורך לשנות אורח חיים, תזונה, להפסיק לעשן או לצרוך אלכוהול, מתוקים או כל דבר אחר, קשה לנו למצוא את מה שידחוף אותנו לעבור את משוחת השינוי. להחליף הרגל רע בהרגל מיטיב או רק להניח אותו מאחורינו.

מאחר שאנו יצורים של הרגלים, מתאים לנו דווקא להחליף ולסגל לעצמנו הרגלים חדשים.

הסתגלות להרגלים חדשים כרוכה במודעות. על מנת להפסיק לעשות דברים באופן אוטומטי, עלינו להיות מודעים למעשים או למחדלים שלנו.

אם אנחנו רוצים להפסיק לאכול כ"כ הרבה מאותו דבר שאנו כל כך נהנים ממנו ומספק צורך המסוים, מה שעלינו לעשות הוא להביא למודעות שלנו את המעשה על מנת שיפסיק להיות אוטומטי ולהחליף אותו במעשה חדש שעם תרגול יהפוך לרגיל ובלתי מודע.

העלאה של מעשים למודעות, עשיית שינויים לא רק מיטיבים עם הבריאות, אלא גם יכולים להפוך את חיינו למעניינים ומהנים יותר. אם נמצא לעצמינו פעילויות חדשות ושונות נזדקק למודעות על מנת להוציאם אל הפועל, כי אלה אינם הרגלים שחוזרים על עצמם. כך נוכל לחוות חוויות שיעשירו אותנו ויהפכו זמן "נמרח" לזמן מספק ומעניין. כך אפשר להפוך זמן פנוי למתגמל ומועיל.

יש מגוון רחב של כלים יעילים ליצירת שינויים שאפשר להתאים לטעמו של כל אחד.

התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

מודעות פרסומת
 
 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

מה אנחנו לא רואים?

מה אנחנו לא רואים?

שוב מקרה מהחיים. פנה אלי אדם שמרגיש שלא מתקדם לעבר המטרות שלו כפי שהיה רוצה. הוא יודע היכן הוא נמצא היום מבחינה מקצועית, סימן יעד אליו הוא רוצה להגיע, אבל לא מצליח "להמריא" לעבר המקום אליו הוא מכוון.

האיש הינו בעל יכולות וכישרונות מוכחים ומנסה כבר זמן מה לצאת מה"תקיעות". אז מה מונע ממנו?

כמובן שאצל כל אחד יכולות להיות סיבות רבות וכולן אישיות ותלויות בנסיבות הפרטיות. אבל במקרים לא מעטים, אנחנו כל כך "מבושלים" בבעיה שקשה לנו לראות אותה מזוויות נוספת או בהסתכלות שונה, כמו גם הדרכים הנוספות שניתן לנקוט כדי להגיע אל פתרונות יצירתיים.

לעתים קרובות אנו לוקים בעיוורון, והחכמה, כפי שסוקרטס אמר היא להכיר בעובדה שאיננו יודעים.

נוח לנו למצוא פתרונות קלים ומוטעים. אלה לרוב, מבוססים על דעות מקובעות שלנו, אמונות סובייקטיביות והנחת הנחות על פי מה שאחרים חושבים במצבים דומים, כפי שאפלטון כתב.

לא פשוט "לצאת" מתפיסות מושרשות שרגילים להשתמש בהן על מנת לפתור בעיות. לא ניתן לפתור בצורה מיטבית אם בכלל, בעיה אחת באמצעות פתרון של בעיה אחרת בזמן אחר.

אנחנו משתנים, ההווה שונה מהעבר ומחר אותה בעיה תהיה שונה.

קשה לנו לשנות תפיסות, דעות ואמונות עליהן התחנכו וגדלנו ככל שזה נוגע להיבטים אישיים, רגשיים. גם אם ימסרו לנו הוכחות מדעיות ועובדות מבוססות יהיה לנו קשה לקבלן. במקרים רבים, מספיק שסיפור בדוי על "דעת ההמונים" או אמונה לא מבוססת המובעת כ"דעת מומחים" לכאורה, תגרום לנו להינעל באמונות שגויות. אמונות, שלא בהכרח באות ממחשבה רציונלית, אלא מרגשות או תחושות בטן.

המוח מגביל את "קיבולת" החלק המודע לכמות מידע שהוא מסוגל להתמודד עמה בנוחות בזמן נתון ומאחסן את כל השאר בתת-מודע. עלינו להעלות אל המודע את מה ששמור בתת מודע, ואז להפעיל את המידע בהתאם למה שאנחנו רוצים. זה דורש יותר מאמץ, גם רגשי וגם אינטלקטואלי. תהליך זה ניתן להפוך להרגל אם נשכיל להפעיל באופן אינסטינקטיבי את המודעות (mindfulness) בכל פעם שנזדקק לה.

בהחלט ניתן להתמודד עם בעיות באמצעות פתרונות יצירתיים שונים. יש כלים מגוונים בהם ניתן להשתמש על מנת "לצאת מהמשבצת" הנוחה והמוכרת ולהמריא אל עבר היעד הנכסף.

אשמח לעזור בהפעלתם. התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקיםhttp://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , , ,

איננו שבוים של המגבלות שלנו

איננו שבוים של המגבלות שלנו

צב.jpg

לפני זמן מה, סיפרה לי נערה שבבית ספרה ביקר נכה צה"ל וסיפר על הפעילות שלו. האיש נפגע קשה והינו בעל נכות משמעותית ביותר. למרות זאת, הוא מנהל חיים פעילים ובנוסף גם מרצה בבתי ספר ומקומות אחרים על ההתייחסות שלו לנכות. הנערה ספרה לי על האיש בהתפעלות ובהערצה. מה שהזכיר לי שיחה שניהלתי פעם עם מישהו והוא סיפר לי מקרה מעניין.

תוך שיחת חולין שלו עם מישהי, איתה הוא בקשרי עבודה, הסתבר ששניהם חלו בסרטן בגיל הנעורים ושניהם התאוששו והתגברו על המחלה לפני שנים רבות.

שניהם, ציינו אחד בפני השני את העובדה שבאופן שהם חלו, בהתחשב בסוג המחלה, לא היו מוותרים על מה שהם חוו בעקבותיה.

ברור לחלוטין שיש השפעות פיזיות מתמשכות והסימנים הגופניים והמנטליים שנשארים לעד, אבל, מה מביא את שניהם, אנשים בוגרים צעירים, לחשוב כך? לראות בחודשים של סבל, אשפוזים, טיפולים קשים ומגבלות כתהליך חיובי?

מה המחלה תרמה להם בהמשך לסבל, לנכות וסימני השאלה למשך החיים?

לכל אחד מהם היה חלום. הציבו לעצמם מטרות, יעדים. וכמו שלמדו להתמודד עם הנסיבות הקשות והיו נחושים להבריא, כך משתמשים בנחישות, ביוזמה, בכישורים, בערכים שהטמיעו ובונים לעצמם את החיים שהם רוצים. הם לא חשבו ולו לרגע להיות שבויים של המגבלות שהחיים הציבו בפניהם. השנויים המנטליים, מסתבר, הם חיוביים.

מצבי חירום, משברים, עמידה על הסף, עשויים לגרום לגילוי עצמי מפתיע. להוציא לאור כוחות, אנרגיות חבויות. להצית תשוקות, להניע לחיים מלאים, של יצירה, בנייה וסיפוק.

אולם לא רק מצבים כאלה צריכים להוביל לעבר הגשמת החלומות או המאוויים שלנו.

בכולנו יש את הכלים הנחוצים להגיע למחוז חפצנו. השתמשנו בהם לאורך הינקות, הילדות וההתבגרות. מה שנדרש זה לרצות. וכשרוצים, אפשר ללמוד, בלי להגיע למצבים קיצוניים, לסגל לעצמנו שוב את היכולות הנשכחות, כשהעזנו, רצנו, דחפנו ולקחנו סיכונים, אפילו בדברים הבסיסיים ביותר, כמו בתקופות בהן למדנו ללכת, לשחות או לרכוב על אופניים. לגלות לעצמנו ולעולם את האוצרות שלנו. לאמן את שרירי התשוקה, היוזמה, הנחישות, התעוזה, היצירתיות ולצאת למסע להשגת המטרות שהצבנו לנו. בנחישות.

האם באמת צריך לעבור משבר קשה על מנת ללמוד את מה שהם למדו?

ומה בעצם הם למדו? מה מניע אותם? איזה כוחות יש להם? איפה גבולות היכולת שלהם?

איך מתמודדים עם משבר? כיצד משנים את תפיסת מקובעות, דעות קדומות? איך ממשיכים לחיות חיים עשירים ומועילים למרות המגבלות ואפילו בזכותן, מבינים ומפנימים שיש לנצל נכון את הזמן כי הוא המשאב העיקרי והבלתי ניתן למחזור שיש לנו. איך מבחינים בין עיקר לטפל ומסדרים סדר עדיפויות?

כיצד רואים את קרני האור מבעד לזמנים של ערפל כבד והופכים חסרון ליתרון?

כדי לגלות את הכלים שבך לניהול משברים, התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקיםhttp://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , ,

אימון לשם מה?

אימון לשם מה?

כדי להשתחרר מהמגבלות שלנו

ScreenHunter_535 May. 10 12.15.jpg

בעידן בו המשאב בעל הערך הרב ביותר הוא כבר לא הדלק אלא המידע הרב (המצטבר בכמויות אדירות ולרובו עדיין לא נמצא שימוש) – BIG DATA, בו התבונה המלאכותית – AI היא בחזית הפיתוח, בעידן בו האינטרנט של הדברים – IOT, מתקיים בהווה, הרכב העצמאי, אם על הקרקע או בשמיים, הוא עניין של עוד מעט, עדיין המוח האנושי, בחלקו הגדול מהווה אחת החידות הגדולות למדע.

ככל שהידע ברפואה, במדעי המוח והביולוגיה הולך וגדל ומגלים גילויים חדשים מדי יום, מוחינו מסתיר ומתעתע.

ההתנהגות החברתית, בשנים האחרונות מעלה שאלות קשות. כיצד קורה שככל שיש יותר ידע, אנשים, בהכללה, פחות מאפשרים לעצמם להיות מודעים למגבלות האנושיות וקשה להם יותר לקבלן הן אצל הזולת והן אצל עצמם. פחות מודעים לצרכיו של הזולת, לצורך בהתחשבות, סובלנות, שוויון.

למרות תרחישים נוראיים בעבר הקרוב וההיסטוריה הרחוקה והעגומה, למרות השיתוף הרב בידע, בהתפתחות התקשורת, במושג "חכמת ההמונים", ההתנהגות של הרוב "מתקדמת" ונעה לכיוונים של קיצוניות,של חוסר התחשבות, ניכור, אדישות, של התבדלות ובמידה רבה, פולחנים, מיסטיקה ואמונות טפלות.

די להביט במה שמתרחש "בשכונה" שלנו במזרח התיכון כמו גם במדינות שנחשבות "שכונות יוקרה" כמו ארה"ב, הולנד, צרפת, או להבדיל, רוסיה וטורקיה. צמיחת קבוצות חברתיות או פוליטיות בעלות אוריינטציה קיצונית מבוססת על אמונות דתיות, גזעניות ואלימות הופכות במקומות רבים תופעה רבת היקף. קבוצות מהסוג הזה מתרחבות ומשפיעות על המרקם החברתי. במקומות כמו מדינות סקנדינביה המאופיינות בחברות סובלניות, חל גידול בתופעות אלימות של חוסר סובלנות לזרים, לשונים.

אין בעיה לראות מטוסים טסים ולוקחים אותנו לקצווי תבל, לוויינים, ווייז, מובילאיי, אפשר להבין כיצד צוללת (כלי טכנולוגי אופנתי) בנויה פלדה כבדה, יכולה לצוף, לצלול ושוב לעלות על פני המים. אפשר לראות, למרות שלא פשוט להבין, איך מושתלים אברים בגוף האדם ואיך משכפלים בעלי חיים ועדיין, חלק גדול מאוד מאותה אוכלוסיה שטסה, צוללת, חווה את התקדמות הרפואה והמדע על גופם ובזכות אלו נהנית מחיים ארוכים ובריאים יחסית, אותה אוכלוסייה גדולה ממש, בכל העולם, לא מוכנה שיבלבלו לה את האמונות עם עובדות. אותה אוכלוסייה משתמשת בטלפון החכם, הביטוי האולטימטיבי של החיים בעידן הידע והמדע, גם על מנת להמשיך ולהנציח ולהפרות את אותן האמונות.

המוח האנושי הוא חידה מרתקת. המוח שהוא עדיין בחלקו, קרקע בתולה למדע. אמנם יש התקדמות עצומה וניתן לראות באמצעי הדמייה פעילות חשמלית וכימית, לדעת, אילו חלקים פעילים, מתי ומה תפקידם במידה רבה, אולם היכולות, מסתבר לא ניתנות לשיעור ומדי יום מגלים מחקרים חדשים תופעות חדשות ומפתיעות.

למרות שהידע המצוי בידינו הוא עדיין מוגבל. הבחירה כיצד לנצל את הידע הזה היא בידינו.

Cogito ergo sum – "אני חושב משמע אני קיים" (רנה דקארט)- לא מספיק, כפי שטען הפילוסוף הידוע, להסתמך רק על החושים. עלינו להפעיל את המחשבה על מנת לאפשר בחירה.

אפשרות הבחירה המושכלת של תגובה למצב נתון היא זו שעושה אותנו בני אנוש.

אפשרות הבחירה של אופן השימוש בכלי המופלא שיש לנו בקדקוד היא המהות של חיינו.

ההזדמנויות להתפתח, ללמוד, לחקור, להיטיב עם עצמינו, הסביבה, העולם נמצאות במחיצתנו. צריכים רק להיטיב ולהביט, לזהות ולנצל אותם. המציאות ממתינה לתגובה שלנו.

ScreenHunter_534 May. 10 12.13.jpg

איננו שבויים של המגבלות שלנו. עלינו רק להתייחס אליהן כאתגר שיכולים לו. מחשבה בהחלט חשובה אבל המעשה יותר.

כדי לרכוש תגובות רצויות לך, התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקיםhttp://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , ,