RSS

תגית: תקשורת

מי חזק?

מי חזק?

אנשים חזקים הם לאו דווקא בעלי שרירים או כושר פיזי מעולה.

אנשים חזקים מתמודדים בהצלחה באתגרים יותר קשים ומסובכים מהרמת משקולות או משיכת קטר של רכבת.

אנשים חזקים באמת רואים במכשול אתגר, בטעות הזדמנות ללמוד, בניסיון כושל, מקפצה.

אנשים חזקים נמנעים מלהקשיב ל"גונבי החלומות" שסביבם. לא שומעים להערותיהם של "אנשים רעילים" או כאלה שרואים שחורות, פסימיים ומדכאים יוזמה, יצירתיות והעזה.

מאמצים שינויים בחדווה, יותר מכך, יוצרים שינויים. אנשים חזקים הינם גמישי מחשבה, לא שבויים של תפיסות מקובלות ובוודאי לא שבויים של המגבלות שלהם.

אנשים אלה לא מנסים למצוא חן בעיני כולם ולהתחבב על הכל. הם אומרים לא כאשר זה מתבקש ואינם מהססים לשנות כיוון באומץ כאשר ניראה להם שהדרך בה הולכים כבר לא מובילה לאן שהם רוצים להגיע.

אנשים חזקים, למרות החשש, מעיזים וחותרים לעבר היעד, גם אם הזרם מתנגד.

אנשים חזקים יודעים לנווט בין העבודה לאיכות החיים שלהם, של המשפחה, דואגים לבריאותם הפיזית והנפשית.

אנשים חזקים מטפחים את הכישרונות שלהם, נוברים באוצרות החבויים שלהם מוציאים אותם שוב לאור ומחזירים אותם לשימוש.

אנשים חזקים יכולים לסלוח לעצמם ולזולת. יכולים להסיר מהדרך כעסים, קנאה, וכל מה שלא תורם ורק מכביד על המסע לעבר המטרה.

אנשים חזקים יודעים, בעת הצורך, להתעודד ולעודד ולמשוך איתם אחרים, לתת להם השראה ותקווה.

אנשים חזקים לא נרתעים מקושי. תירוצים לא מהווים חלק מארגז הכלים שלהם.

אנשים חזקים הופכים חסרון ליתרון.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

איך שצעקו, עלי?

איך שצעקו, עלי?

עלי? באמת?

אחרי כמה ימים בבקו"ם, מגיעים ליום הראשון בטירונות. חורף 1969. בסיס ירדני לשעבר, אי שם בגדה המערבית (עדיין לא המציאו את "יהודה ושומרון").

ScreenHunter_53 Jun. 13 20.24

יורדים מהמשאית, כן, אוטובוסים יש באותה תקופה רק בחיל האוויר. עם המדים החדשים והלא מתאימים, הקיטבג והחששות בלב ובבטן.
כמה מכ"ים מזרזים אותנו. רצים בגשם, בקושי, עם הציוד והנעליים הנוקשות על דרך בוצית לעבר המבנים ואז נשמעת שאגה – "חייל!"
התואר הזה, מסתבר נטמע מהר מאוד. הזהות החדשה, הבוטה, המקיפה גורמת לי להישמע לקריאה, להפנות את פניי לכיוונה לראות מולי במרחק לא גדול, חייל שניראה כמו מפקד עם כל מיני סמלים, שרוכים וכ' מסתכל אלי בעיניים, מצביע על פרצופי וצועק "תזהר לך! נכנסת לי בין העיניים"! הסתבר לי בדיעבד שהיה זה הוד רוממותו סמל המחלקה.
בהסתכלות לאחור, הוא לא פנה למישהו מסוים. אמירתו היתה מופנית לכל מי שהסתובב. אבל היא בהחלט השפיע מאוד על ההרגשה באותו רגע וגם על היחס אליו לאורך השבועות הבאים.
המשפט הזה, בצורה בה הוא נאמר, גון הדיבור, העוצמה, ליווי האמירה במבט הזה, בהפניית האצבע מהעיניים שלו לעבר הכיוון שלי, צרבו בזכרוני רושם בל ימחה.

האירוע השאיר גם כמה תובנות ושיעורים לחיים.

לא לקחת אישית דברים שאינך הנמען המפורש שלהם.

לא להסתובב או לענות כשלא פונים אליך.

עוצמת הקול בהם נאמרים הדברים לא נותנת להם תוקף.

אפשר להשפיע על אנשים במצבים שונים גם כשאין משמעות לדברים, ובלבד שליווית את אותם בשפת גוף מתאימה.

זכרונות אינם נמחקים ועשויים לסייע לנו בחיים.

לכן יש חשיבות לדברים שנאמרים, גם למי שמדבר וגם לשומעים ולמקשיבים.

לא לקחת אישית דברים שאינך הנמען המפורש שלהם
יש לנו נטייה לערב רגשית דברים שנאמרים עם השיחות הפנימיות שלנו. לעתים קרובות כאשר אנחנו שמעים סיפור על מקרה, הערה או תגובה של מישהו לדבר שקרה, זה מעלה בנו זכרון או הרגשה, תחושה שמתקשרת ומתייחסת אלינו, כאשר למעשה בהחלט יכול להיות שאין הדבר נאמר ביחס אלינו. פעמים רבות עוד בטרם המדבר סיים את דבריו אנחנו כבר ניסחנו בראש את התגובה. לפעמים זה יכול להיות בנוסח "אצלי קרה משהו הרבה יותר קשה/כואב/עצוב/מצחיק" וכ'. מדי פעם עוד לפני סיום דבריו יש לנו תשובה מוחצת העונה על מדוע מה שהוא אומר לא נכון, לא מדויק, או במקרה הקיצוני למה איננו אשמים במה שהוא אומר למרות שלא היתה כוונה להאשים או להטיל אחריות עלינו.

לא להסתובב או לענות כשלא פונים אליך
לא כל שיחה שמתקיימת בסביבתך מצריכה את התגובה האישית שלך ו/או מכוונת אליך. "שתיקה שווה זהב", "סייג לחוכמה שתיקה", "מוטב לשתוק ושיחשבו שאתה חכם מלדבר ולהוכיח את ההיפך". יש אין ספור פתגמים המלמדים את העיקרון הזה, ודי לחכימא ברמיזא.

עוצמת הקול בהם נאמרים הדברים לא נותנת להם תוקף
imageכאשר דברים נאמרים בצעקות, הם לא יותר ברורים. במקרה הטוב מעוררים תגובה של "ברח או הלחם" (fight or fly). עוצמת הקול לא הופכת את מה שנאמר לדברי טעם או חוכמה. להפך. זה מעורר התנגדות וסלידה. לרוב מי שצועק, נוקט בצורת תקשורת זו כי הוא יודע שמה שיש לו להגיד הוא חסר תכלית, מהות וכ'.
דברים שנאמרים ברוגע, בשקט ובכנות, משפיעם וניתנים להקשבה והבנה.

אפשר להשפיע על אנשים במצבים שונים גם כשאין משמעות לדברים, ובלבד שליווית את אותם בשפת גוף מתאימה
כמה פעמים בילדותינו להורים, למורה ולפעמים לכל מבוגר היה די במבט משמעותי על מנת להבהיר את דעתו או רצונו? מחקרים ומאמרים רבים מספור מדגימים שפת גוף אילמת שלעתים קרובות מבטאת בצורה חד משמעית  מה שבמילים יותר קשה להביע.

זכרונות אינם נמחקים ועשויים לסייע לנו בחיים
אם אנחנו בריאים, כל הזיכרונות שלנו אצורים במוח. אם ה"מתג" המתאים יופעל, בעת הצורך או באירוע מתאים הזכרון המסוים יצוץ ויעלה למודעות. למעשה אפשר במקרים רבים, לגרום לזכרונות להעלות מה"מגירה" של תת המודע לפני השטח של המודע ולנצל אותם על מנת להשתמש בהם להחלפה של הרגלים לא רצויים ברצויים, לחזק ביטחון, אורח חיים בריא יותר, לעזור לנו לעשות דברים הזקוקים ל"דחיפה" קטנה או גדולה על מנת להניע אותם (אותנו) לעשייה.

ScreenHunter_52 Jun. 13 20.19

אלו הם חלק מה"שיעורים" והתובנות אותם למדתי מהמקרה הבודד שספרתי. כמוהו אנחנו חווים רבים בחיינו. יש מקרים שבהם חשנו תחושות של הצלחה, יש כאלה של אושר, סיפוק וגם תסכול או אכזבה. כל מקרה כזה השאיר זכרון טמון במגירה שלו. מכל מקרה כזה ניתן ללמוד ולהפיק תועלת להמשך. אנחנו יכולים (לדעתי גם צריכים) "לשחק" איתם לחבר ביניהם, לנתח אותם לבדוק מה ניתן ללמוד מהם אילו לקחים ניתן להפיק וליישם על מנת לעזור לעצמינו ולסביבה.

לצורך זה יש כלים לא מעטים. שאלו אותי:
התקשר
©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-top.com

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- יוני 13, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

מה שכחת?

מה שכחת?

משהו אישי

ScreenHunter_45 Jun. 05 20.44

החנות של אבא

 עליתי לארץ לפני 54 שנים.

כ-30 שנים מהעליה לא בקרתי בעיר הולדתי בה גרתי עד גיל 12. לא הרגשתי געגוע או צורך לחזור. שום דבר לא משך אותי לשם. משפחה כמעט ולא נשארה שם וחלק מאלה שנשארו באו לבקר. עם חלק אחר הקשר התרופף. רוב החברים הקרובים גם עלו. החיים זרמו לכיוונים שונים והנושא לא ממש עניין.

אחד הזרמים של חיי הביאוני אל תפקיד שהיה כרוך בנסיעות למקומות שונים בעולם. באחת ההזדמנויות, הייתי צריך להגיע לארץ הולדתי. סוכנת הנסיעות שידעה מהיכן הגעתי הפתיעה אותי בכרטיס טיסה ללא עלות לעיר הולדתי. כמובן שלא סירבתי להזדמנות הזו.

מאחר וזו היתה נסיעת עסקים עמוסה בפגישות עבודה שהצריכה הכנה מרובה לפני ובמשך הנסיעה, הראש לא היה פנוי למחשבות על הביקור הלא מתוכנן בעיר הולדתי.

עם סיום עיסוקי הגעתי לשם. שמחתי לפגוש את בן הדוד היחיד שאיתו הייתי בקשר רצוף, להכיר את משפחתו שלא פגשתי מעולם. התארחתי בביתו, ישבנו בערב לדבר, "להשלים פערים". בבוקר אשתו והוא, אנשים עסוקים בתפקידים חשובים, יצאו לעבודתם ואני יצאתי לטייל ברגל במרכז העיר. בזמנו, לאבי היתה חנות גדולה ומוכרת ברחוב הראשי של העיר.

עברתי בדרכי במקומות שלא ראיתי מעל 30 שנים. לא היתה לי בעיה לזהות. לא היתה גם בעיה לנווט את דרכי. הופתעתי. ואז הגעתי לרחוב הראשי, למקום בו היתה החנות. בעל קיוסק שכן, בו עצרתי לקנות לי משקה קר, ראה אותי ומיד אמר, "אתה הבן של נתן". שוב הופתעתי, הפעם עוד יותר. אחרי תקופה כה ארוכה, הוא ראה בי את דמותו של אבי. הוא זכר אותו, מיד הסיק שאני בנו. התרגשתי, נדהמתי.

ScreenHunter_46 Jun. 05 20.45

כך זה ניראה אז הרחוב הראשי

המשכתי בטיול הרגלי. פסעתי על אותן מדרכות בהן הייתי הולך מדי יום יותר מפעם אחת. רגליי הביאוני לפתח חנות שהיתה בבעלות אחת המשפחות שאיתם היינו בידידות קרובה.

לא חשבתי על זה קודם. לא תכננתי, לא התכוונתי, הגעתי. בפנים היו שני אנשים ששרתו מספר לקוחות. עמדתי בתוך החנות, סמוך לכניסה מספר דקות והסתכלתי קפוא על החנוונים. בהבזק של רגע זיהיתי את זוג האחים, אחד בגילי, והשני שנתיים מבוגר ממנו. זו היתה החנות של הוריהם, היא עדיין קיימת. הם ממשיכים את הוריהם. היינו חברי ילדות. היינו חברים באותה תנועת נוער, למדנו באותה כיתה ושיחקנו ביחד.

עמדתי דום, לא מסוגל להוציא מילה גם כאשר שניהם הרימו את מבטם ושאלו אותי כהרגל חנוונים, במה אני מתעניין, ואז שניהם זיהו אותי וצעקו את שמי.

"פלונטר" בגרון. חוסר אפשרות להוציא מילה, דמעות התרגשות מציפות את העיניים וחיבוק משולש הדוק וממושך.

גם עכשיו כשאני כותב את הדברים עדיין עולה התרגשות.

אז נפתחו הזיכרונות, המשך הטיול בעיר הביאו אותי למקומות כאילו נשכחים, בתי הספר, הקן של התנועה, הבית שלנו, הבית של הדודים ועוד.

ההתרגשות היתה גדולה והחוויה מסעירה.

אכן מקומות כאילו נשכחים. היום אני יודע. מתעניין בענייני מוח ומודעות. מאמן, לומד עוד.

המוח אוגר. גם דברים שאנו חושבים שחלפו, נשכחו נמצאים שם. חוויה טראומתית לא תיתן להם לשקוע ותטריד. חוויות ואירועים רגילים ושגרתיים מוכנסים למגירות "ארכיב". המוח, בעת הצורך ידע לפתוח את המגירות ויעלה אותם למודעות.

בין כל זיכרונות הידע הצבור במוחנו יש דברים רבים שאפשר להשתמש בהם על מנת לממש רצונות, לשנות הרגלים ולהפיק מהם תועלות להווה.

ניתן לשחזר ולהשתמש בזיכרונות של אירועים, חוויות ומעשים מהנים ומספקים מהעבר על מנת לעשות דברים שרוצים גם כאשר אנו מרגישים ש"שרירי" הרצון והכוונות קצת התנוונו או התרופפו.

עובדה. ללא כתובת וללא "ווייז" הגעתי בלי כוונה וללא משים לכתובות מדויקות. אנשים זיהו אותי גם כשלא ראו אותי מעל 30 שנה בזכות דמותו הצרובה לטובה של אבי בזיכרונם.

גם אתם יכולים להוציא את רצונכם אל הפועל בזכות היכולות הטמונות בזיכרון ובתת מודע.

אשמח לעזור.

התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,

הרגל טוב?

הרגל טוב?

האדם הוא יצור של הרגלים (G. Stanley Hall). נוח לנו להמשיך לעשות את אותם הדברים אליהם התרגלנו. אנו מוצאים את עצמנו עושים יומיום את אותם הדברים באותו אופן באותם זמנים. אנו פועלים באופן אוטומטי בהתאם לגירויים הסביבתיים. נוסעים לעבודה באותו מסלול וכך גם חוזרים הביתה, לעתים רחוקות אנו משנים את התפריט היומי לחלקנו הגדול יש את אותה רשימת קניות קבועה. דבקים בסגנון לבוש, קריאה, תכניות טלוויזיה וכיו"ב.

גם כאשר סביבנו הכל משתנה בקצב כזה או אחר, לא פשוט לנו לקבל את השינויים ועוד יותר קשה לשנות הרגלים המתחייבים.

כאשר מישהו פתאום פורץ לקדמת החדשות עם המצאה רבת ערך, ההישג מדעי, אומנותי או פיזי כלשהו, אנחנו עומדים נפעמים מההצלחה הפתאומית. איך הפך "בין לילה" למוצלח, בולט וידוע. אבל כמו בכל עקומה מעריכית (אקספוננציאלית) השינויים בתחילה הם קטנים ולא מורגשים. עם הזמן הופכים גדולים ומשפיעים. מה שלא ניראה, הם השינויים הקטנים והמתמידים לאורך תקופה.

בשלב די מוקדם בחיים אנו מסגלים לעצמנו הרגלים שהופכים להיות "תושבי קבע" בתת מודע. איננו צריכים להשקיע מאמץ בהפעלתם. הדברים נעשים בצורה אוטומטית, בלתי מודעת. כשאנחנו נוהגים באותו מסלול כל יום, אנו מוצאים את עצמנו ביעד ובכלל לא זוכרים את הדרך שעברנו. אנחנו שם, כשרוב הנהיגה עברה תוך מחשבות או שיחות בנייד, ללא שימת לב מיוחדת לדרך, אם לא היו אירועים מיוחדים. אם אמנם התרחשו כאלה, לפתע אנו הופכים מודעים מידית למתרחש ומגיבים, אם אנו בני מזל, בצורה טובה להתרחשות.

התופעה הזו היא טבעית ונחוצה על מנת לא להעמיס יתר על המידה לצרכן האנרגיה הראשי שלנו, המוח.

ההרגל הוא כה נוח לנו שגם אם אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים לא רצויים, לא בריאים גופנית, נפשית או חברתית קשה לנו מאוד לצאת מאזור הנוחות שלנו ולשנות.

גם אם אנחנו מכירים בצורך לשנות אורח חיים, תזונה, להפסיק לעשן או לצרוך אלכוהול, מתוקים או כל דבר אחר, קשה לנו למצוא את מה שידחוף אותנו לעבור את משוחת השינוי. להחליף הרגל רע בהרגל מיטיב או רק להניח אותו מאחורינו.

מאחר שאנו יצורים של הרגלים, מתאים לנו דווקא להחליף ולסגל לעצמנו הרגלים חדשים.

הסתגלות להרגלים חדשים כרוכה במודעות. על מנת להפסיק לעשות דברים באופן אוטומטי, עלינו להיות מודעים למעשים או למחדלים שלנו.

אם אנחנו רוצים להפסיק לאכול כ"כ הרבה מאותו דבר שאנו כל כך נהנים ממנו ומספק צורך המסוים, מה שעלינו לעשות הוא להביא למודעות שלנו את המעשה על מנת שיפסיק להיות אוטומטי ולהחליף אותו במעשה חדש שעם תרגול יהפוך לרגיל ובלתי מודע.

העלאה של מעשים למודעות, עשיית שינויים לא רק מיטיבים עם הבריאות, אלא גם יכולים להפוך את חיינו למעניינים ומהנים יותר. אם נמצא לעצמינו פעילויות חדשות ושונות נזדקק למודעות על מנת להוציאם אל הפועל, כי אלה אינם הרגלים שחוזרים על עצמם. כך נוכל לחוות חוויות שיעשירו אותנו ויהפכו זמן "נמרח" לזמן מספק ומעניין. כך אפשר להפוך זמן פנוי למתגמל ומועיל.

יש מגוון רחב של כלים יעילים ליצירת שינויים שאפשר להתאים לטעמו של כל אחד.

התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

לצאת לבילוי איכותי עם עצמי (A date with Me)

לצאת לבילוי איכותי עם עצמי (A date with Me)
mask-igor-ovsyannykov-178739

unsplash.com.igor-ovsyannykov-178739.jpg

לכולנו יש כישרונות, יכולות, איכויות וגם חסרונות ומגבלות אובייקטיביות.

חלקנו, אם לא רובנו, גם חוטאים פה ושם בשיפוטיות, מי יותר ומי פחות כלפי עצמינו. לחלקינו גם מידה כזו או אחרת של יוהרה.

האישיות שלנו מורכבת מחלקים שונים שעושים אותה שלמות אחת. במצבים שונים אחד החלקים "תופס מנהיגות" – בולט ומוביל את ההתנהגות שלנו במצב ובזמן נתון. לעתים אנו "הורה", בזמן אחר "ילד/ה" ופעם אחרת "מנהיג" או "יוצר", לפעמים "מומחה" ולפעמים "תלמיד", "אחראי" ועוד.

באופן טבעי, חלקים מה"אישויות" שלנו מתפקדים פחות טוב ממה שהיינו רוצים.

חלקים אלה יכולים להיות אותם אלה שגורמים לנו לפחד, חוסר ביטחון בתחום מסוים או להימנע מעשייה מתוך חשש כלשהו. חלקים אחרים יכולים ללקות בביטחון יתר ולקלקל לנו.

הדימוי העצמי שאני נושא הוא של מסיכה. במצבים שונים אני עוטה את המסיכה המתאימה לדעתי, למצב הנתון, "אבא", "סבא", "בן", "אח", "עובד", "תלמיד", "מנטור", "חובב יין" וכד'. אלא, שרוב הזמן, אני רואה את המסיכה מצידה הפנימי. צדן הפנימי של מסכות שונה מאוד מצדן החיצוני.

מי שמולנו רואה רק את הצד הפונה אליו עם הצבעים, הצורה, ההבעה שמוצגת לעיניו. הפנימיות שלנו, שנמצאת בצידה הקעור היא שלנו ואיננה נראית למי שמסתכל בנו. מצד אחד לא רוצים להראות לכולם את הצד האינטימי ומצד שני, איננו יכולים להשפיע על כל מה שמשתקף בעיני המתבונן מצד המסיכה הפונה אליו.

אולם, אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו על מנת להציג, בעיקר לעצמנו וגם לסביבה, את מה שאנחנו מבקשים. לשם כך אפשר לנסות ולצאת מאחורי המסיכה ולעמוד רגע לצד החלק אותו רוצים לשנות,לשפר ולהראות ולשאול "כמה הייתי נהנה לבלות זמן איכות עם מי שמשתקף מאותה מסיכה שאני רואה מולי?"

אילו מסכות אשמח ללבוש, אילו לזרוק ואילו לצבוע בצבעים אחרים, איזה מבט לשים , איזו הבעה?

lion-lemuel-butler-515

מסיכות אלו משתנות כל הזמן, בדיוק כפי שהמראה שלנו משתנה, כפי שאנו מתבגרים, צוברים חוויות, ניסיון, ידע. לפעמים השינוי צריך להיות יזום. לפעמים הצורך בשינוי נמצא שם אבל אנחנו זקוקים לקצת סיוע, לעידוד.

למישהו שיעזור לנו לבחור את המסיכה וצבעיה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקיםhttp://www.consult-top.com

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- אפריל 29, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , ,

לעשות פחות ולהשיג יותר?

לעשות פחות ולהשיג יותר?

היום מתחיל בצלצול השכמה. חלקנו באמצעות הטלפון הנייד. אם כבר הוא בידינו, רבים מאיתנו, לא מתאפקים ובודקים את המסרונים האחרונים, המיילים שהגיעו בלילה ובמקרה הטוב, מעיפים מבט אל היומן, במקרה הפחות טוב, נשאבים לחדשות ו/או אתרים אליהם אנחנו "מכורים".

בדרך לעבודה מחוברים ל"ווייז", רואים מי עוד מחובר, איפה יש פקקים ואיפה משטרה.

מגיעים לעבודה וכמובן מדליקים את המחשב, מקבלים ומוצאים שיחות טלפון, מיילים, שוב הודעות טקסט וכיו"ב.

יום העבודה עובר לו בעיקר במילוי המטלות וטיפול בבעיות שצצות, כל אחד על פי עיסוקו, מטפלים בלקוחות, בעמיתים לעבודה, מקיימים ישיבות, פגישות עבודה, או שלוקחים הפסקה לאוכל או שלא ומתישהו מסתיים יום העבודה.

שבים הביתה וממשיכים בעיסוקים של הבית, הילדים, פה ושם קצת חברים או תרבות ונופלים למיטה תוך צפייה בטלוויזיה או בנייד.

"העיסוקיות" (busyness) משתלטת על חיינו, גורמת לנו לעסוק כל הזמן בדברים הדחופים והבוערים ולא מותירה לנו פנאי לדברים החשובים.

הפעלת המוח באופן תדיר, על פי מחקרים אחרונים, עוזרת לשמור ולפתח קוגניציה וזכרון. אכן, תוצאה מבורכת. השאלה היא ע"ח מה ולאיזה סוגים של "עיסוקיות" אנחנו חושפים את עצמנו. איך אנחנו מנצלים את השיפור בזיכרון ובקוגניציה ובעיקר איך מונעים את התעוקה והמתח שכרוכים ב"עיסוקיות" ובצורך להרגיש מקושרים באופן מתמיד.

למתח המלווה את ה"עיסוקיות" יש השפעות על מצב הבריאות הפיזית כפי שנמצא במחקרים. "הורמון המתח", הקורטיזול המופרש בעת מתח משפיע לרעה בתחומים שונים. כאשר המצב הוא כרוני יש להורמון השפעות מתמשכות.

כולנו צריכים הפוגה מהעיסוקים הדחופים והשוטפים שלנו על מנת לטפל בדברים החשובים שבאופן טבעי נדחים ע"י העניינים הדחופים. זה לא רק מועיל לבריאות הפיזית, זה מאפשר לנו פנאי למחשבה, יצירה, פסק זמן לנשימה עמוקה וחידוש אנרגיות.

האידאל זה פשוט לרשום לנו ביומן ולהפוך להרגל "לסגור" שעה או שעתיים בשבוע או לכל אחד על פי הרצון והצורך במקום שקט, בלי טלפון או אמצעי תקשורת אחר, אם בחדר שקט ואם מול נוף מועדף בפארק או בטבע.

שווה לאמץ את "שעת שולץ", מי שהיה מזכיר המדינה בארה"ב בשנות ה-80 והיום הוא בן 96, נהג להסתגר במשרדו עם נייר ועט לשעה בשבוע, והורה למזכירתו להפריע לו רק אם הנשיא או אישתו מתקשרים. זו היתה השעה היחידה בה יכול היה לטפל בנושאים האסטרטגים החשובים באמת.

כפי שהזכרתי במאמרים קודמים הזמן הוא גמיש, לכן חוסר זמן או פנאי היא בחירה שלנו. מאחר והוא גם לא ניתן למחזור, אותה שעה שלא הקדשנו לבריאות הנפשית והפיזית שלנו ושל מי שסביבנו, היא שעה שלא תחזור.

ניתן בהחלט לסגל הרגלים של ניהול זמן יעיל ופורה. תשאלו אותי איך:

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים

 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- אפריל 22, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , ,

שינוי – הכל מדברים עליו – איך מנהלים אותו

שינוי – הכל מדברים עליו – איך מנהלים אותו

sweet-ice-cream-photography-98429

שינוי – הכל מדברים עליו – איך מנהלים אותו?

הכל משתנה – הכל משתנים.

אם איננו משתנים אנו הופכים ללא רלבנטים.

המציאות המשתנה במהירות מאלצת אותנו ללמוד ללא הרף, להתפתח להישאר מעודכנים לא רק בתחום העבודה, אלא גם בבית, בחברה, בקהילה בכל תחומי החיים.

כפי שאומרת מרסדס סוסה בשירה הנפלא ""הכל משתנה" (תרגום עצמי חופשי):

מִשְׁתַּנֶּה הַשִּׁטְחִי

מִשְׁתַּנֶּה גַּם הֶעָמֹק

מִשְׁתַּנָּה הַמַּחְשָׁבָה

מִשְׁתַּנֶּה הַכֹּל בָּעוֹלָם הַזֶּה

משתנה מזג האוויר עם השנים

משנה הרואה את צאן מרעיתו

וכפי שהכל משתנה

לא מפתיע שגם אני אשתנה

משתנה ברק היהלום

בכל יד ויד

משנה את קינה הציפור

משנה הרגשתו המאהב

משנה את כיוונו ההלך

גם אם יפגע

כפי שהכל משתנה

לא מפתיע שגם אשתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה השמש במסלולו

וכשהלילה יורד

משתנה הצמח ולובש

ירוק באביב

משנה עורה חיית הבר

משנה שיבתו הקשיש

כפי שהכל משתנה

לא מפתיע שגם אשתנה

אבל לא משתנה אהבתי

לא משנה מה המרחק

גם לא הזיכרון והכאב

של כפרי ואנשי

מה שהשתנה אתמול

ישתנה שוב מחר

כפי שאני משתנה

באדמה הזו הרחוקה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

אבל לא משתנה אהבתי

מהרגע שנולדים משתנים. השינויים הם חלק מההוויה ויש לנו ברירה – לנהל את השינויים או לתת להם לנהל אותנו.

"The greatest discovery of all time is that a person can change by merely changing his attitude." – Oprah Winfrey

"התגלית הגדולה בכל הזמנים היא שאדם יכול להשתנות ולו רק על ידי שינוי הגישה שלו" – אופרה ווינפרי

אני הולך לספר סיפור – קצר. מתומצת, על שינויים.

כולנו עוברים שינויים במהלך החיים. כאלה שהם מחויבים מתוקפם של החיים, חלקם רצוניים וחלקם פנימיים.

שינויים חיצוניים ושינויים פנימיים שמושפעים אלה מאלה.

כל שינוי מטביע בנו סימן. יש סימנים בולטים יותר ויש סימנים בלתי מורגשים כמעט. אבל כל שינוי משפיע במידה מיוחדת לו.

סיפור החיים שלי עבר מספר לא מבוטל של שינויים, אני מניח שמספר השינויים שעברתי לא חריג במיוחד במציאות של חיים בעולם המערבי. רובנו עוברים שינויים, בצורה טבעית ומובנת מאליה, לכאורה.

נולדתי לפני כמה עשורים בארץ אחרת. בילדותי משפחתי החליטה על שינוי מהותי ועלתה לארץ, זה לא היה השינוי המשמעותי הראשון. השינוי הראשון היה כנראה בעת התעברות אימי והמשך בשינויים של התחלקות התאים ברחמה עד יציאתי לעולם.

השינוי של העלייה אמנם לא היה הראשון, אולם הוא היה  אחד המשמעותיים ביותר. החותם  שהוא הותיר בי בלתי מחיק, כמו כל אלו שהיו לפניו ואלו שבאו מאוחר יותר, רק שאלו שהתרחשו עקב תהליך העליה, הרבה יותר משמעותיים ובעלי השפעה מרחיקת לכת.

השינוי הגדול של העלייה הוביל לשינויים פנימיים וחיצוניים. לימוד שפה, שינוי מנהגי חברה ולבוש למנהג המקום, קבלה והסתגלות לחוקים ולנורמות של הסביבה. הרצון להיטמע ולא להיות חריג, עד כדי חיפוש אלטרנטיבות לשינוי השם הפרטי.

שינויים פנימיים נוספים התרחשו בליווי קשיי הקליטה של ההורים המבוגרים והתמודדותם עם ניסיונות מציאת המקום העצמי בסביבה החברתית והלימודית.

כבר בגיל הצעיר הזה החלו לנבוט זרעי תפיסת החיים אותה חיפשתי להצמיח.

שינוים משמעותיים מתרחשים מדי תקופה, לפעמים כל כמה שנים בודדות, לפעמים מדי שנים מרובות. לפעמים שינוי מקנן בתוך שינוי ויש גם מקרים בהם מתרחשים שינויים שונים במקביל.

התגייסות לצבא. קבלת הוויה שונה ומטלטלת שמשאירה סימנים עמוקים ברובדים שונים.

חתונה המביאה איתה שינויים קיצוניים בתחום האישי. השפעותיה מתמשכות לאורך שנים עם הולדת הצאצאים ותפיסת המעמד החדש של הורה והאחריות הישירה על חייהם של הדורות הבאים.

מעבר לקיבוץ מהווה שינוי חברתי וכלכלי ממדרגה ראשונה. מחזק את אותם הזרעים שהחלו לנבוט שנים מוקדם יותר.

נטילת אחריות על קבוצה של עשרות נערים ונערות והובלתם במשך שנות התבגרותם לעבר עתידם.

יציאה עם המשפחה לשליחות של שנתיים במדינה אחרת.

כל שינוי שמתרחש בחיי מהווה גורם משפיע בשינויים שמתגלגלים לחייהם של סובבים לא מעטים במעגלים הקרובים והפחות קרובים.

חזרה לקיבוץ – עם ההשפעה של השינויים שהתרחשו בינתיים גם בי, במשפחתי, בקיבוץ ובארץ.

שינויים בעבודה, יציאה ללימודים, שוב שינוי בעבודה, שוב לימודים, ואחרי תקופה ארוכה יחסית, שינוי משמעותי נוסף. בגיל 50 – עזיבה מרצון של מקום עבודה יציב וחיפוש מסלול שונה.

בגיל 52 – שינוי כפוי – שוב חיפוש עבודה, וכך לאורך תקופה ארוכה שינויים נוספים, יש מרצון, ויש שנכפים ע"י הנסיבות והטבע.

ואז כעשור אחרי, שוב לימודים.

ולאורך השנים מחזורים של שינויים, לפעמים בצורת חוליות בשרשרת ולפעמים כאותם גלים עגולים המתרחבים עם זריקת אבן למים.

לאורך השנים והשינויים למדתי את השיעור החשוב ביותר. הדרך הטובה, היעילה והאפקטיבית ביותר לעשות או לעבור את השינויים היא באמצעות ניהול. מגיל צעיר ביותר, תוך עשייה, תהייה, כישלונות והצלחות, למדתי על בשרי, שאת השינויים, בין אם הם רצוניים או כפויים, פנימיים או חיצוניים יש לנהל. אחרת השינוי מנהל אותך ואז התוצאה היא לא נשלטת במידה בה אתה שולט באמצעות ניהול נכון. שינוי ניתן להשוות לסוג של משבר – נשבר משהו ובמקומו נבנה משהו חדש. כמו שיש לנהל נכון של מצבי משבר, כך יש לנהל נכון מהלכי שינוי.

אמת, לא כל שינוי ניתן לניהול במאה אחוזים. אבל יש לנהל נכון כל מה שבידינו, כל מה שתלוי בנו או במה שיש לנו השפעה על התוצאות.

אין לימוד יותר יעיל מלימוד מהניסיון. לא לומדים ללכת בלי ליפול. כולם יודעים את התאוריה. התינוק רואה איך כולם הולכים סביבו. עד שלא ינסה, לא ילמד.

לכן לימודי ניהול השינויים שלי הפך לחלק מחיי. כל שינוי שלקחתי על עצמי, כל שינוי שנכפה עלי, כל שינוי שהזמן והטבע זמנו לי הפך לשיעור שממנו הפקתי לקחים, בדקתי מה היה נכון לעשות וממה עלי להימנע. כל שגיאה הפכה לשיעור וכל הצלחה נסיתי לשכפל בהתאמות הנדרשות.

I planned each charted course

Each careful step along the byway

And more, much more than this

I did it my way (Paul Anka)

את השיעורים האלה הפכתי למנהג, דרך חיים, התנהלות מקצועית, ומנחיל זאת לכל מי שנכון ורוצה ללמוד.

לפרטים:

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים

 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- אפריל 1, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , ,

7 נקודות תקשורת

7 נקודות תקשורת

comm

"מי שמדבר זורע, ומי שמקשיב קוצר" ~ פיתגורס

הקשבה היא חלק משיח. שיח מהווה חלק בתצריף התקשורת. תקשורת היא הכלי המרכזי אותו אנו משתמשים על מנת לבנות את כל מערכות היחסים שלנו בכל מקום, תחום ופעילות.

תקשורת היא אבן יסוד בבניית מערכת יחסים בין אנשים לאנשים וארגונים ובתוכם.

ארגון שהתקשורת בו לקויה או חסרה הוא ארגון שתפקודו לקוי או משותק.

תקשורת יכולה להיות מילולית/קולית, חזותית, כתובה או גופנית. בכל סוג של תקשורת יש צד משדר וצד קולט. על מנת שתהיה קליטה, השידור צריך להתבצע בשפה שניתנת להבנה ע"י הצד הקולט. (הסיפור המקראי של "מגדל בבל").

על הצד הקולט להיות פתוח ונכון להאזין ולהקשיב לצד המשדר. אחרת אין שיח.

האזנה שמושפעת מהנחת הנחות מוקדמות, דעות קדומות ומקובעות איננה הקשבה והשיח יהיה עקר וסתמי. לא ייקלט. בבואנו להשמיע או "לשדר" את המסר אותו מעוניינים להעביר יש לבדוק שהצד השני "פותח ערוצי קליטה".

יש מספר שלבים כדי לעזור לצד הקולט להיות פתוח להקשבה למסר שברצוננו להעביר.

  1. גירוי להאזנה והקשבה.
  2. רצון מצד המאזין לשמוע ולהקשיב.
  3. בחירת ערוץ התקשורת המתאים לצד הקולט.
  4. עצוב הסביבה הפיזית שמסייעת לפתיחות.
  5. שימוש בכלים הדרושים / מתאימים למשדר ולקולט.
  6. שימוש בשפה משותפת לשני הצדדים.
  7. יצירת "כימיה" (FOOTNOTE: Footnoterapport) בין שני הצדדים.

1. גירוי להאזנה והקשבה

ניתן לגרות את מושא ההקשבה באמצעות יצירת מתח, סקרנות או ציפייה שנבנה לפני השיחה, למשל, "שמעת על …."? או "איך עשויה להשפיע עליך החלטה של …"? וכיו"ב.

2. רצון מצד המאזין לשמוע ולהקשיב

כמובן שלא נפתח שיחה עם מישהו שאין ברצונו לנהל שיח איתנו בזמן, במקום או בכלל. שיחה המערבת הקשבה כנה ואמתית, צריכה להתקיים כאשר שני הצדדים רוצים לקיים אותה והיא עשויה להביא תועלת הדדית (מצב אקולוגיFOOTNOTE: Footnote לשני הצדדים).

3. בחירת ערוץ התקשורת המתאים לצד הקולט

לא כל ערוצי ואמצעי התקשורת מתאימים לכולם. לא נפנה בתקשורת חזותית לעיוור ולא בתקשורת קולית לחרש.

4. עצוב הסביבה הפיזית שמסייעת לפתיחות

הסביבה בה מקיימים את התקשורת אמורה לסייע לקיומה, לשידור ולהקשבה. יש לבחור סביבה שקטה ורגועה אם זה מה שנחוץ. לפעמים דווקא מקום בו מושמעים צלילים מסוימים עשוי להשפיע לטובה. הדבר מצריך מחשבה ובדיקה מוקדמת בהתאם לנושא, למקשיב ולסוג התקשורת המיושם.

5. שימוש בכלים הדרושים / מתאימים למשדר ולקולט

אם התקשורת מתקיימת בטלפון או במסרים כתובים ממרחק, אין משמעות לשימוש בשפת גוף. בהחלט יש חשיבות רבה לשימוש נכון באינטונציות אם זה בטלפון או בשימוש בכלים גרפים אם מדובר במסרים כתובים. בשיח פנים אל פנים או בדבור מול קבוצה, יש חשיבות רבה לכלים של שפת גוף, הופעה וכ'.

6. שימוש בשפה משותפת לשני הצדדים

כמובן שתקשורת בשפה שגורה בצד המשדר ומובנת לצד הקולט מהווה דבר המובן מאליו. אבל, במונח "שפה" אין הכוונה במושג של "לשון" בלבד, אלא, בשימוש במונחים המובנים והמתאימים למקשיבים. לא נשתמש באותם מונחים אם אנחנו מדברים עם יהודים חרדים או עם נוער תל אביבי אופייני.

ScreenHunter_36 Mar. 12 19.217. יצירת "כימיה" (rapport) בין שני הצדדים

בלי אותה "כימיה" שיש ליצור בתחילת התהליך שום צד לא יפיק תועלת. מרצה שלא ידע ליצור את הרושם המתאים בשניות הראשונות של הרצאתו, יאבד חלק גדול מהקהל ודבריו יפלו לאוזניים ערלות. "אין הזדמנות שניה ליצירת רושם ראשון". כך גם בדו-שיח אישי. אם לא נרקם סוג של "חיבור" בין הצדדים, קשה מאוד יהיה ליצור הקשבה וכל פרט לא רלוונטי ישיח את דעתו של הצד שאמור לקלוט.

בהמשך רצוי לבדוק אם אכן היתה הקשבה ועד כמה באמצעות שאלות פתוחות על הנושא ובדיקת התנהגות / שינויים / השפעה של המסרים שהועברו.

"פיתחנו אמצעי תקשורת המאפשרים לאדם על כדור הארץ לשוחח עם אדם על הירח. ואף על פי כן לעתים קרובות אם אינה מסוגלת לשוחח עם בתה, אב עם בנו, שחור עם לבן, פועלים עם ההנהלה, הדמוקרטיה עם הקומוניזם".

האדלי ריד – מתוך הספר "תקשורת: שיטות עבור כל סוגי המדיה"

לפרוט וכלים נוספים לסיוע ביצירת הקשבה:

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- מרץ 12, 2017 ב- אימון אישי

 

תגים: , , , , , ,