RSS

תגית: תובנות

The difference between management and leadership.

Photo by Ashley Whitlatch on Unsplash

Millions of words have been written about the subject. Here I will tell about one short example that illustrates the meaning of leadership. While a manager creates value, generates results and administrates effectively, if the knowledge and talent exist of course, the leader does much more, on top of all that.

First of all, builds the team making all members feel valuable. Induces an atmosphere of cooperation, loyalty, dedication, empathy. The leader does that, not just by issuing orders or commands. The leader, does it by leading, showing the way, doing. The leader inspires.

Now the short real time example story.

The leader had a quite serious accident. Multiple bone fractures including some in the spine and a small brain hemorrhage. The close team of 6-7 working with the manager of that medium size organization was devastated, torn with worry.

Interned in the hospital, laying in bed with one leg in a plaster cast from the toes to the hip and the neck in a collar immobilizing the head. Three days of examinations, scans, x-rays, doctors weighting what would be the right treatment approach, what type of operations to perform.

The team is in constant close contact asking for updates and hoping for the best.

The leader feels the stress the team is going through, not only the worrying about the health situation of the “boss”, but they must keep the organization up and running.

36 hours after the accident, while uncertain of the extent of the damage that “boss” has a meeting in the hospital while still in bed with a team member and together, define the actions to be taken. Then, a day later, realizing that the team stressful situation demands some pressure release, picks the phone and orders a take away surprise lunch to be delivered to the office.

It takes a special way of addressing the complex situation. Dividing attention and considering not only the self, but the implications on all involved.

This is an example of how being unselfish, zooming out and considering the big picture, not only helps crystallize a close knitted team, but, not less important, giving the leader some peace of mind counting on the team to make the best efforts.

A small detail with a strong and lasting impact generated by honest concern that reinforces that inspiration, a vital ingredient in the leadership recipe.

מודעות פרסומת
 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- אוגוסט 9, 2018 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , , , , , ,

סיפורה של נורית

סיפורה של נורית

סיפורה של נורית

לאחרונה, נורית (שם בדוי) קמה בבוקר לעבודה בלי אותן האנרגיות והדחף שהיו לה פעם.

העבודה והתפקיד שהלהיבו אותה בעבר, כבר לא כל כך מלהיבות. העניין פחת, ובכלל היא מוטרדת ולא מוצאת את עצמה.

מה השתנה?

הכל – כולנו משתנים כל הזמן. גם נורית משתנה, משנה דעות, ערכים, הנאות, הרגלים ובעיקר חלומות ומטרות שמתפתחים או מתווספים עם הזמן, שינויים במצב האישי והגיל.

אז? מה אפשר לעשות? איך מתמודדים עם המצב המשתנה?

עלינו לקחת את הזמן ולבחון בכנות הראויה התחושות, את אותם הדברים שהבטן והלב מנסים להראות לנו בסדרה של רמזים שונים.

במאמר על שמיעה והקשבה שפרסמתי, התייחסתי לנושא גם בהיבט של הקשבה לשיחות הפנימיות שאנחנו מנהלים עם עצמנו. כאן אתייחס להקשבה לעצמנו.

ראשית על נורית לבחון את ההתנהלות השוטפת שלה ולשים לב האם יש שינוים בהרגשה הכללית ובדפוסי התנהגות בלתי מודעים.

אם אכן תזהה שינויים, יקל עליה לאבחן את המצב ובהמשך גם להחליט על הנהגת שינוי בהתאם להקשבה העצמית לנטיותיה ורצונותיה.

בין יתר הסימנים או הרמזים בהם ניתן להבחין אמנה כמה לדוגמה:

  • כמיהה שיגיע כבר יום חמישי – שבוע העבודה נעשה ארוך ולעומתו הסבלנות מתקצרת.
  • הקימה בבוקר כבר לא כל כך קלה כמו שהיתה בעבר.
  • רמת האנרגיות בעבודה נמוכות.
  • נטיה לעסוק בדברים שהם לא במוקד העיסוק העיקרי.
  • הפוקוס הרבה פחות חד ויותר מפוזר.
  • אין ייסורי מצפון על השקעה פחותה מ-100% בתפקיד.
  • מרבים להביט בשעון.
  • הסבלנות לעמיתים ולסביבת העבודה פוחתת.
  • חושבים על כך שהיינו מעדיפים עיסוק שונה.

אם נורית תזהה כמה מהסימנים הנ"ל או דומים להם בהוויה השוטפת שלה, בעבודה או בבית, יש להניח שתמצא שנדרש "תיקון" או שינוי על מנת לצאת מהמעגל הזה. המשך התנהלות ללא נקיטת צעדים משמעותיים, עשוי להגביר את חוסר שביעות רצונה ויגרום לתהליך יותר קשה של ניהול השינוי. עדיף להתמודד עם הבעיות בעודן בשלבי התחלה, כמו עם כל דבר.

הצעד הראשון הוא להקשיב לעצמה. לזהות ולהבין מה גורם לאותן תופעות. אילו מאוויים חדשים "צמחו" לה שלא מביאים לידי ביטוי את הצרכים החדשים או הסיפוק המבוקש. מה היא רוצה במקומם.

הקשבה עצמית כרוכה בפתיחות לקבל את העובדה שאנחנו משתנים. שדפוסי התנהגות שסיגלנו לעצמנו מתוך הרגל, חינוך מהבית, השפעות חיצוניות, מוסכמות חברתיות רווחות בסביבה בה אנו מתנהלים, אינן בהכרח כורח המציאות. בשלב הנוכחי של חייה זקוקה נורית להקשיב למה שליבה ובטנה אומרים, אפילו אם זה לא לגמרי מסתדר עם מה שהראש אומר, כי יתכן שלו קשה יותר לקבל, רציונלית, את הצורך בשינוי. "הראש", "השכל" עסוקים בחומר, במציאות, חוסר רצון לצאת מאזור הנוחות, בחשש לפנות לכיוונים חדשים. אינטואיטיבית נורית יודעת שעליה לעשות משהו. רגשית, ההרגשה של ההווה לא טובה, אבל ההיגיון נאחז במציאות המוכרת ובביטחון של הידוע והמוכר. כך נוצר סוג של קונפליקט בין הכמיהה למהלך שישפר את העתיד לבין הישארות במוכר והנוח לכאורה. הנוח הוא לא באמת נוח כפי שמבטאים כל הסימנים שהזכרנו קודם.

יש דרכים וכלים מגוונים על מנת לברר את הסוגיות הללו. לרוב , נדרש סיוע בבניית תהליך מסודר ומובנה על מנת לברר את הרצונות והצרכים החדשים. ברגע שאלה ברורים, יש כיוון ויעדים וניתן להתחיל בניהול השינוי.

על כך אשמח לשוחח ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , ,

כמו התחלה של בדיחה – היה פעם איש עשיר

כמו התחלה של בדיחה – היה פעם איש עשיר

לאחרונה, סיים מתאמן סדרת אימון איתי. החליט בנקודה מסוימת בחייו שהוא זקוק לשינוי. פנה אלי לסיוע, אסף את כישוריו, ניסיונו, הכישרונות שלו ובעיקר את רצונו העז להגשים חלום והביא עצמו, באמצעות כל האוצרות האלו שלו, לידי מעשה.

ביקש לקדם מיזם עסקי אותו התחיל. במסגרת האימון בחן את מטרותיו, חלומותיו, העקרונות, והאמונות שמנחים אותו, עיצב חזון והובן לו שהמיזם איננו עומד בפני עצמו, שהוא כרוך בשינויים משמעותיים בהתנהלות חייו. שנויים בסדרי עדיפויות ושיפור עמדות במרבית התחומים, הבריאותיים, האישיים, החברתיים, הכלכליים, המשפחתיים ועוד.

ערך מדרג מעודכן של הדברים שאכן חשובים לו על מנת להצליח. במהלך הבחינה התבררו לו, מה המטרה, ומה האמצעים, מה החזון ואלו כלים נדרשים על מנת להפכו למציאות.

ואז נזכרתי בסיפור ששמעתי:

Photo by Anton Darius | @theSollers on Unsplash

איש עשיר מאוד היה על ערש דוואי. ביקש מרעייתו, מאחר והיה קמצן וחמדן, שתקבור אותו עם כל הונו. אחרי הלוויה, חברתה הטובה באה לנחם אותה ותוך כך שאלה אותה אם באמת קברה אותו עם כל כספו. "כמובן", ענתה, "הרי זו היתה צוואתו, רשמתי צ'ק ושמתי בארון".

?המסקנה

מה אנחנו לוקחים איתנו במותנו ומה ברצוננו להשאיר אחרינו.

אז כנראה שאיתנו לא ניקח דבר חומרי כלשהו. אנו "לוקחים" עמנו את החוויות, האירועים ששווה לאצור אותם, זכרונות טובים של אושר, משפחה, אהבה, הצלחות שלנו, גאווה על הצלחותיהם של הילדים והנכדים. אלה הדברים, לדעתי ולדעת רובנו, החשובים שאנחנו משאירים בלכתנו. אבל חשוב מה עושים. איך צוברים, משמרים ומורישים את אותם הדברים.

מה עושים היום,מה סולם העדיפויות שלנו. איך ומה יכולים לתרום לסביבה, לקרובים, לעצמנו. איך אנחנו עושים שיהיה טוב, איך מגשימים משאלות ולא רק רוקמים חלומות, אלא, בעיקר איך מוציאים אותם לפועל.

מה גורם לנו סיפוק ונחת, איזו הרגשה יש לנו בזמן שאנחנו עושים מעשה? מה מעניק לנו את אותה הרגשה של סיפוק והצלחה?

הכל תלוי בערכים ובאמונות שלנו הנכונים לעת המסוימת.

בשלבים שונים בחיינו, האמונות והערכים שלנו ובעקבותיהם הדברים שמספקים אותנו, משתנים.

ככל שהצרכים הבסיסיים שלנו משתנים, בתקווה שמשתפרים, כך השאיפות שלנו, היעדים, משתנים.

מה שנחשב בעבר לשיא הצלחה, עבר למגירת הזיכרונות. אם נרצה להמשיך לחיות חיים בעלי משמעות, עלינו לשאוף לשיא חדש. כיבוש עוד פסגה מאתגרת יותר.

כמו המתאמן שהחליט ושינה, העביר שלב בחיים, התקדם, התפתח ורץ קדימה עם החלום והחזון. נחוש להגיע למטרה ואז להציב לעצמו מטרה נוספת ומאתגרת.

איך מנהלים בצורה מיטבית את השינויים הנדרשים במעשינו בהמשך לחלומות, לצרכים ולרצונות המתחלפים?

על כך אשמח לשוחח ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , ,

צריך לדעת מתי מספיק

צריך לדעת מתי מספיק


סדר עדיפויות

מעשינו מתוזמנים בהתאם לסדר כלשהו. הם יכולים להיות מחושבים ומנוהלים ויכולים להיות אקראיים, או בכלל מיותרים. אם נקדיש מודעות ומחשבה לסדר העדיפויות של הדברים אותם אנו עושים, לא רק שנוכל לסדר אותם עפ"י הסדר ההגיוני עבורנו, אלא גם נמצא את הדרך והתהליך הנכונים. כן גם נוכל לדעת כאשר עשינו מספיק כי חשוב לדעת מתי להפסיק.

מודעות זו, אם נצליח להטמיעה כהרגל, תסייע לנו לא רק לנהל הווייה יותר נוחה ורגועה, אלא גם תועיל למערכות היחסים החברתיים, בין עמיתים לעבודה, בקריירה ובמשפחה. תעזור לנו להיות יותר מחושבים ומתחשבים. תמנע מצוקות, רוגז ומצבים פחות נעימים בכלל. אנו נקבע לעצמנו מה סדר העדיפויות. בתגובה לאירועים שונים נפעיל את נוסחת "א.פ.ר.ת."

א = אירוע

פ = פרשנות

ר = רגש

ת = תגובה

תרומה לי, לאחר ולסביבה

לכל מה שאנו עושים יש תרומה לעצמנו, לאחרים, ולסביבה. התרומה עשויה להיות מועילה, מתגמלת, מזיקה, או סתמית. לעתים מנקודת מבט סובייקטיבית, קשה לנו להבחין אם התרומה שלנו בכלל נחוצה ואם כן, מתי "עולה על גדותיה" והיא מפסיקה לשרת אותנו או את הזולת ואנו ממשיכים מתוך הרגשה של סיפוק ושכנוע שאנו מועילים. רק בהסתכלות מהצד או בהפעלת מודל "א.פ.ר.ת." באופן אובייקטיבי עד כמה שאפשר, נוכל להבחין ולדעת מתי להפסיק.

איזון בין תרומה להטרדה

לפעמים, מה שהחל כתרומה עלול להפוך להטרדה, אם נתבקשנו לסייע, עלינו לעשות זאת במידה וכל זמן שזה נחוץ. נדרש איפוק. ברגע שה"מסתייע" הבין את העיקרון, סיוע נוסף רק יכביד וימנע התקדמות, לכן חשוב לשים לב, לתת קרדיט, לאפשר התנסות עצמית ולדעת מתי להפסיק, כי בשלב זה, "תרומה" נמשכת הופכת להטרדה.

אם שלושה אומרים שאתה שכור, לך לישון

כולנו פועלים באופן טבעי מתוך מניעים סובייקטיביים. קשה לנו לצאת מעורנו, לעמוד מהצד ולבחון את מעשינו או מחדלינו. גם דעות מושרשות עמוק בתודעה לא פשוט לנו לשנות או להביט בהן מזווית שונה. תובנות טבועות בנו עמוק כתוצאה מאמונות, חינוך, ערכים. לעתים קרובות לא קל לנו לתת לעובדות "לבלבל" אותנו.

אם נהיה מודעים לסביבה ולתגובתה לדעותינו או מעשינו, נוכל לנהוג עפ"י האמרה העממית הידועה הנ"ל ולפחות להקדיש מחשבה ולהטיל ספק בביטחון שלנו. לכן חשוב לדעת מתי להפסיק עם עודף הביטחון ולשאול "האם באמת?".

"הרבה יותר קל לפרק אטום מאשר לפרק דעה קדומה" (אלברט אינשטיין)

תועלת לעצמך ולאחרים (מול סבל)

בתחומים שונים בחיים שלנו עלינו לדעת מתי להפסיק. מתי התועלת במעשים או במחדלים שלנו מפסיקה להיות כזו ומתחילה לגרום לסבל או מעמסה לעצמנו או לסובבים אותנו ולסביבה, נפשית, פיזית, כלכלית. זה נכון בתחום האישי,הבריאותי או כל תחום אחר בו אנחנו או מעשינו עלולים להפוך למעמסה. פעמים רבות ניתן למנוע מצבים כאלה מראש בלי לחכות למצבים בהם תהיה לנו מגבלה או חוסר מסוגלות בכלל לפעול לתיקונם.

כבר נתת מה שיכולת והיה בידך לתת

במצבים מסוימים, כל מה שתעשה מאותו רגע והלאה כבר לא יהיה רלוונטי, מועיל או תורם. יש תחומים בהם היכולת לתת ממצה את עצמה. מבחינת "כל המוסיף גורע". נתת מהניסיון והידע. אם הנתינה נעשתה מתוך רצון לא אינטרסנטי ומונע ממניעים אנוכיים, עליך לתת למקבל להשתמש או לא בנתינה שלך לפי רצונו ויכולותיו. מאותו שלב זה שלו והוא בוחר אם ואיך להמשיך, לכן צריך לדעת מתי להפסיק כי מה שתעשה מאותו רגע יהיה רק למכשול.

הגשמת חלומות השגת מטרות הרגשת סיפוק

בחיים יש מגבלות הנובעות מאורכם, ממה שהסביבה והזולת מוכנים או רוצים לקבל, ללא קשר לרצון שלנו לתת. יש להניח שלפחות חלקנו, הצבנו לעצמנו מטרות ויעדים מבוססים על חלומותינו (אם לא, עדיין אפשר לשנות, לחלום ולחתור לעבר הגשמתם). במקרה הטוב הגשמנו חלק מהחלומות, הרגשנו כבר רגשות של סיפוק ומילוי תשוקות ומאוויים. אז מה? אין גבול לחתירה לשיפור והשבחת ההוויה, להגשמת חלומות, אין גבול לחלומות. בלי קשר לגיל או השלב בו נמצאים בחיים. צריך לדעת מתי להמשיך!

לסיכום, הכל עניין של עלות / תועלת

ככל שהזמן עובר אנו צוברים ניסיון ולומדים מחוויות העבר. גם אם איננו ניחנים בגאונות, ניסיון החיים הוא מורה מצוין ונשתדל לרוב לא לחזור על טעויות, לפחות לא על אותה טעות (לטעות זה אנושי, לחזור על אותה טעות זה טפשי), לכן אחת התובנות הכי חשובות שאנחנו מפיקים היא מתי חייבים, ממש חייבים, לדעת מתי להפסיק ולעומת זאת, שחייבים, ממש חייבים לא להפסיק להציב לעצמנו חלומות להגשמה בכל ממד, צורה וצבע (חוץ מאפור קודר).

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

 
 

תגים: , , ,