RSS

תגית: מודעות

מה סבתא היתה אומרת

מה סבתא היתה אומרת

1. יושבת הקשישה בכסאה בגינת בית האבות, לפתע, נוטה הצידה. מיד מזנק אליה אח שעומד בקרבתה ומיישר אותה על הכיסא. אחרי כמה דקות שוב נוטה לאיטה לצד השני, שוב מזנק האח ליישר אותה וכך מספר פעמים. אחרי זמן מה מגיעים אליה לבקרה ביתה המבוגרת ונכדתה הנשואה הטרייה. "מה שלומך סבתא, איך בבית האבות החדש"? "לא משהו", -עונה, "לא נותנים לבן אדם לשחרר גזים!"

לפעמים אנו ממהרים להסיק מסקנות חפוזות. לרוב, אין המציאות אצל הזולת כפי שאנו מתארים לעצמנו. איננו יודעים מה מניע אותו, מה כוונותיו ולאן מועדות פניו. לעתים קרובות מאוד, נופתע. מאוד. אנו חווים את המציאות שלנו, מתוך עצמנו. מתבוננים בה עם העיניים שלנו ומנקודה סובייקטיבית מושפעת מהרגשות שלנו באותו פרק זמן, מהניסיון שלנו, הציפיות שיש לנו ומה שהיינו רוצים שיקרה.

איננו מסוגלים לנחש, בוודאי לא במדויק, מה מתרחש בקרב אדם אחר, גם אם אנו קרובים אליו ומכירים אותו זמן רב. מניעיו, כמו אלה שלנו, משתנים תדיר בהתאם למציאות של ההווה, הכאן והעכשיו בכל רגע נתון.

על כן, לפני שאנו נוקטים עמדה או מבצעים פעולה שיש לה השפעה של מישהו אחר, עלינו לברר ולהקשיב, לרצונותיו וצרכיו. המציאות שלו איינה המציאות שלנו.

2.אחרי שהסבתא ספרה איך באמת היא מרגישה במקומה החדש, פתחה הנכדה, שזה לא מכבר נישאה ואמרה: "בפעם הראשונה שהכנתי צלי בקר, (roastbeef) שאל אותי בעלי החדש והיקר, מדוע אני חותכת כשני סנטימטרים מהקצה של הנתח. עניתי לו שכך למדתי מאימי ואיני יודעת מה הסיבה. התקשרתי לאימא ושאלתי אותה, היא חשבה מעט והשיבה שבעצם, גם היא איננה יודעת, היא ראתה אותך, סבתא, חותכת את קצה הנתח כאשר הכנת צלי, לכן, גם היא חותכת". הסבתא הקשיבה בסבלנות והמתינה להמשך. "נו, סבתא", הפצירה בה הנכדה, "מדוע נהגת לחתוך את קצה הצלי"? "אהה…-ענתה הסבתא, תא האפייה היה קטן, התבנית קטנה, והנתח לא נכנס כולו…".

כמה דברים אנו עושים מתוך הרגל, ללא מחשבה אשר לסיבות? עד כמה אנו מודעים לעשים שלנו או למחדלים? כמה מחשבה אנו מקדישים להתנהלות היומיומית שלנו?

כמה נוח לנו לתפקד באמצעות "טייס אוטומטי" בלי להקדיש מחשבה אם נכון לנו הדבר גם לעת הזו. הרגלי תזונה, פעילות או חוסר פעילות גופנית, קשרים עם משפחה או חברים. הנחת הנחות שברוב המקרים מתבררות כלא נכונות.

קשה לצאת מאזור הנוחות, לשנות, לשפר עמדות, לעדכן הרגלים.

מה שבדרך כלל גורם לנו לעשות כן הוא התהוות של מצב קיצון. שינוי משמעותי בבריאות, במצב תעסוקה, אירוע בחיי משפחה או זוגיות וכד'. אולם, אם נפעיל מודעות באופן סדיר, נוכל להימנע מלהגיע למצבים קיצוניים ולא נזדקק לנקוט בצעדים קיצוניים. בעיות, כמו שינויים, קלים הרבה יותר לפתרון ולביצוע כאשר הם פשוטים וקטנים. כל בעיה נוצרת מאוסף של בעיות קטנות. כל שינוי גדול ניתן לפרק לשינויים קטנים שקל לעשותם

אין סיבה לעשות את אותם הדברים שתמיד עשינו, ללא מחשבה מחודשת, יש לקחת מדי פעם פסק זמן ולהקדיש מחשבה ובחינה אם אמנם מה משאנו נוהגים לעשות אכן נכון למקום, לזמן ונחוץ באותה מידה.

אל לנו לתת לחיים לנהל אותנו. אנו המנהלים של חיינו. אם לא נעשה כן, אנו חוטאים לעצמינו ולסובבים אותנו.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , ,

מה משפיע עלינו

מה משפיע עלינו

"האושר הוא עניין של גישה. או שאנחנו מאמללים את עצמנו או שאנו מחליטים להיות מאושרים וחזקים. כמות המאמץ זהה". קרלוס קסטנדה


אנחנו נוטים לחשוב לעתים קרובות שהחלטות וגישות שלנו מבוססות על הגיון ומחשבה עצמאית מעמיקה.
למעשה במקרים רבים ההחלטות או הגישה שלנו אל נושא או בעיה שעומדים בפנינו מוטות ע"י גורמים קוגניטיביים שונים, כפי שנמצא המחקרים שונים.
מודעות להטיות אלו יסייעו לנו לקבל החלטות נכונות יותר עבורנו ללא השפעה חיצונית.

להלן מספר דוגמאות:

  • היוריסטיקת הזמינות* – לא כל מה שעולה במוחנו למשמע או למראה נתון מסוים הוא אכן נכון. אנו יכולים להחליט החלטות מבוססות על ניסיון או ידע שאינם מבוססים על מציאות, אלא מושפעים מהתרחשויות או סיפורים בלתי ריאליים או בלתי נכונים. למשל ידיעה על התרסקות מטוס או רצח המוני יותיר רושם עז יותר מנתונים סטטיסטים על כך שיש הרבה יותר קורבנות ממחלת סרטן הקיבה מאשר רצח המוני, או הרבה יותר הרוגים בתאונות דרכים (יומיומיות לצערנו) מאשר מתאונות טיסה. הרושם שאירועים אלו משאירים במוחנו, משפיעים על אופן המחשבה ובעקבות כך עלולים לגרום לנו להחליט החלטות לא נכונות, כמו למשל להשקיע יותר באמצעי בטחון מפני רצח המוני מאשר במניעת מחלת הסרטן.

  • תופעת העדר – ככל שמספר האנשים שמאמינים במשהו גדול יותר, גם אם אין זה מציאותי או נכון, כך ההסתברות שגם אנחנו נאמין בכך גדלה. אין זה חשוב שאכן הרכב הנמכר ביותר בארץ הוא יעיל, חסכוני ובטוח,ככל שניראה יותר מהם, נאמין שהוא אכן כזה. התופעה רווחת במיוחד בתחום הפוליטיקה והאמונות הדתיות.
  • דבקות בהחלטה – מהרגע שהחלטנו משהו, החלטה זו הופכת להיות, לכאורה, חלק מהזהות שלנו. הן מלוות אותנו ונמצאות מול עיננו, בעבודה, בחניה, במקום המגורים ואפילו במיטה לצידנו. שיקולים של בחינת אפשרויות נוספות או אחרות נדחקים מגירות העמוקות של התודעה. אין החלטות שהן 100% נכונות או לא נכונות. הם מהוות אתגר ו"איום" על זהותנו ועל איך שאנו נראים בעיני עצמנו.
  • הנחת הנחות – אנו נוטים לראות דפוסים היכן שהם למעשה לא קיימים. לעתים אנו מניחים הנחות בלתי מבוססות, למשל אם מטילים מטבע, ונופל ארבעה פעמים על "עץ" קל יהיה לנו להניח שגם בפעם החמישית זה יקרה. יש דוגמאות רבות מתחום ההימורים או משחקי ספורט. תופעה קוגניטיבית זו משמשת אותנו היטב לזהות אנשים או אירועים ולכן מנוצלת רבות לעזר ע"י אנשי מכירות, אולם עלינו להיזהר מלראות דפוסים היכן שהם לא קיימים.
  • שמרנות – קשה לנו מאוד לקבל שינויים. האדם הוא יצור של הרגלים (G. Stanley Hall). נוח לנו להמשיך לעשות את אותם הדברים אליהם התרגלנו. אנו מוצאים את עצמנו עושים יומיום את אותם הדברים באותו אופן באותם זמנים. אנו פועלים באופן אוטומטי בהתאם לגירויים הסביבתיים. נוסעים לעבודה באותו מסלול וכך גם חוזרים הביתה, לעתים רחוקות אנו משנים את התפריט היומי לחלקנו הגדול יש את אותה רשימת קניות קבועה. דבקים בסגנון לבוש, קריאה, תכניות טלוויזיה וכיו"ב. גם כאשר סביבנו הכל משתנה בקצב כזה או אחר, לא פשוט לנו לקבל את השינויים ועוד יותר קשה לשנות את הרגלים המתחייבים.
  • הטיית הנודע (confirmation bias) – אנחנו חוסמים לעתים קרובות, עובדות שאיננו רוצים לקבל או לא נוח לנו איתם, למרות שאנחנו מודעים לנכונותם. למרות הכל נחפש סיבות "מתחת לאדמה" על מנת לחזק את התפיסה שלנו.

יש עוד דפוסי הטיה רבים שאם נכיר בהשפעה שיש להם על ההחלטות והגישה שלנו בחיי היומיום, נוכל להתנהל בצורה טובה ומועילה יותר עם עצמנו ועם הסביבה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

* היוריסטיקת הזמינות או היוריסטיקת הנגישות היא יישום פשטני של היוריסטיקה בהערכת ההסתברות על בסיס הקלות שבה אפשר לדמיין את התוצאות. כך, תוצאות שניתן לתארן ולדמיינן בקלות, המוצגות באופן טעון מבחינה רגשית, תחשבנה קלות יותר להצגה מתוצאות שקשה להבינן. התוצאה כאן היא, בדרך כלל, הטיה קוגניטיבית.

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

?מי את/ה עכשיו

מי את/ה עכשיו?

כולנו מורכבים מחלקים שונים אותם אנו "מפעילים" בהתאם לצורך ולנסיבות. כל אחד מהחלקים משתנה לאורך הזמן, מתפתח, גדל ומוסיף יכולות, מגלה כישורים ורוכש ניסיון. חלקנו, גם שוכחים או מזניחים יכולות וכישורים שאיננו משתמשים בהם ועם הזמן אלו מתנוונים. אחזור לכך בהמשך.

כבר בגיל צעיר מאוד, אנחנו מפעילים את החלקים השונים, פעם כבנים/בנות להורינו, פעם כאחים בוגרים או צעירים, כילדים במסגרת החינוכית והחברתית. בכל "הפעלה" כזו אנו פועלים בצורה שונה מתאימה לנו לאותה סיטואציה.
יכולים להיות מפונקים בבית ונועזים או גיבורים במסגרת חברתית. יכולים לבלוט בכיתה עם ידע רב, ולהיות מאופקים בהפסקות במסגרת החברתית.

ככל שנשכיל, עם ההתבגרות והניסיון, להיות מודעים לחלקים אלו של עצמנו, לכישורים, היכולות, החוזקות והחולשות שלנו, נוכל לשלב ביניהם על מנת להשיג את מבוקשנו להתנהל טוב יותר.

אנחנו ילדים של הורינו, אחים, חברים, חיילים, בעלי מקצוע, חברים בארגונים שונים ונושאי תפקידים במסגרות שונות. הכל בו בזמן. מנהלים בעבודה ועם שיחת טלפון אחת מהגן או מבית הספר מיד חובשים כובע של הורה. יכולים להיות מדען במעבדה ועם קבלת צו הופכים להיות חייל ממושמע.

כולנו עשויים חלקים חלקים ובכל חלק האני מתפקד אחרת. בכל מצב אנחנו דורשים מעצמנו דרישות שונות ומפיקים תפוקות שונות.

מה מחבר בין כל התפקידים אותם אנו ממלאים ומחליפים, לעתים מספר פעמים ביום הלוך ושוב?

אם יבקשו מאיתנו לענות על שאלה פשוטה: "מי את\ה?" מה נענה? מה הזהות שלנו? מגדר? מקצוע? מצב משפחתי? אמונה? תכונות אופי? ערכים? אפשר לענות תשובות רבות וכולן נכונות.

בתקופות שונות בחיים, התשובה הראשונה, זו שמשקפת את הזהות שלנו עשויה להשתנות.

האם התשובה העולה ראשונה במוחנו היא התשובה אותה נבטא במילים? האם מה שהיינו רוצים לענות לשואל היא מי אנחנו עכשיו או מי היינו רוצים להיות?

באיזו מידה הננו מרוצים ומסופקים עם ההוויה שלנו? האם איננו משלימים עם מצב נתון אותו אנו מקבלים כגזרת גורל?

אנחנו משתנים מהיום בו הביצית פגשה את הזירעון. שינוי לעתים קרובות הוא הרבה יותר קל, מועיל וזמין ממה שחושבים.

בואו לא נהיה שבויים של מגבלות שלנו. אפשר להפוך מגבלות ליתרונות כפי שאפשר להיווכח בקישור הבא. עובדה!

https://en.wikipedia.org/wiki/Jessica_Cox?wprov=sfla1

נכון מרשים? אם היא יכולה, למה לא אנחנו?

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

​הזמן שווה! זהב?

​הזמן שווה! זהב?

ככל שהנך מתבגר הזמן בין ימי ההולדת מתקצר.

הפנאי והסבלנות שיש לך להקשיב לשטויות מתקצרים וכן גם הסבלנות לסבול כסילים.

מאחר והזמן שאתה מעריך שנשאר לך עד שיגיע יומך הולך ומתקרב, ערך הדברים משתנה בהתאם. סדר העדיפויות מקבל סידור מחדש ודברים שאך שנים מעטות לפני נחשבו בעיניך ליקרים ללבך או משמעותיים הופכים להיות שוליים.

ערכו של רכוש, עצמים, חפצים הולך ופוחת ככל שהם לא נחוצים לתפקוד היומיומי שלך. לעומת זאת, ערכן של חוויות עולה. נסיעות, תערוכות אומנות, הצגות, קונצרטים, יחסים אישיים ובילוי עם משפחה וחברים מספקים יותר מבעבר, ותורמים לאיכות חייך. מה שנכון בכל שלב בחיים, מקבל משמעות הרבה יותר מתגמלת.

אם פעם השתתפת במרוץ אחרי הישגים חומריים ונטית להתכופף עפ"י לחצים חברתיים שהופעלו עליך או על בני משפחה, היום אתה הרבה יותר מתחשב ברצונות ובשיגעונות שלך. הרבה יותר קל לשים פס על מה שחושבים או איך אתה ניראה כאשר אתה רוקד או משתולל עם נכד צעיר. פתאום החיים מקבלים צבעים אחרים ואתה מוכן לשקול ואפילו לעשות דברים שפעם רק המחשבה עליהם היתה מביכה ומוכנסת למגירה.

התובנות האלה מגיעות עם ניסיון החיים. הגיל מקנה לנו, אם רק נותנים לעצמנו, סוג של חופש שלא הרשינו לעצמנו בעבר כאשר נתנו לסביבה להשפיע עלינו ולכפות התנהגויות "רציניות", אחראיות ומחושבות.

בשלב מסוים אתה מתעורר ליום בו אתה מבין שעברת את מחצית חייך, בהנחה המקובלת של "עד 120". אתה מבין לפתע שהמחצית שעברה היתה קשה ומאתגרת, אבל המחצית שנותרה לך הרבה יותר קצרה. אתה עושה ספירת מלאי ומוצא שדברים רבים שרצית כבר כניראה לא תספיק או תוכל לעשות, אבל יש עדיין ממה ליהנות.

אז מה נישאר לך לעשות?
את כל אותם הדברים שעושים לך טוב. את מה שאתה עדיין יכול ולא מכאיב, או לא עושים לך סחרחורת או צרבת, או לא כרוכים בשתייה מרובה עם שרותים רחוקים. כל מה שאתה יכול לעשות לבד, בלי סיוע של אדם או מכונה.
והכי הכי חשוב, לנסות להעביר את המסר לדור הבא.
שלא יחכה עד שיבה. שידע להבחין בין מה שבאמת חשוב ומה שפחות. על מה יסתכל בעתיד במבט של פספוס  במקום עם הרגשה טובה  של חוויה, של נסיעה מהנה או הרפתקה שנשארו טבועות בנשמה.

שתהיה הבחנה בין הערך המוסף של עוד רהיט מפואר או ג'יפ מהודר מול טיול עם המשפחה או התפעמות מול יצירת אומנות גדולה.  בין הנחת מרכישה של עוד חדר או קומה מול סיפוק של מעשה יצירה.

ויפה שעה אחת …או יממה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-to

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

שנה טובה ככל שנרצה

שנה טובה ככל שנרצה

שנה טובה ככל שנרצה!

אנחנו שוב בתקופה הזו בשנה שנבחרה לסמן סוף של מחזור זמן והתחלה של מחזור חדש.

חלקנו נוהגים בימים אלה בשנה לעשות חשבון נפש, מעבר לזה הנהוג עפ"י הדת.

סוג של "ספירת מלאי" מה עשינו בשנה החולפת, מה מתכוונים לעשות בשנה הבאה.

המאורגנים שבינינו קובעים לעצמינו מטרות ויעדים. כאלה שהם חומריים כמו רכישת רכב או החלפתו. קניית בית, שיפוץ, טיול לחו"ל ועוד. מטרות ויעדים אלה ניתנים לתכנון והוצאה לפועל אם מתכננים אותם בצורה מושכלת, בצורה יעילה ( אשמח להרחיב בנושא למי שמתעניין).

יש בין המטרות והיעדים גם כאלה שהם שייכים לתחום איכות חיינו – well-being.

למעשה, כולנו שואפים לשיפור איכות חיינו. אם נערוך משאל בין מכרנו, לא נמצא מישהו שלא רואה באיכות חיים יעד להשגה. אלא, שחלק לא מבוטל מהאנשים, למרות שכמובן, רוצים, אינם עושים דבר למען שיפור איכות חייהם, בכל אופן לא בצורה פעילה ומודעת. בעיקר "זורמים", לא מקדישים בד"כ מחשבה מכוונת לנושא. לא יוצאים מאזור הנוחות שלהם. אני מודה, גם לא קל. פעמים רבות יציאה מאזור הנוחות כרוכה במאמץ נפשי וגם פיזי. יש סיבות רבות ש"תוקעות" אותנו במקום, לרוב הסיבות הן לאמיתו של דבר תירוצים שאנו מספרים לעצמנו. אם נבדוק, נמצא שאכן כך הם פני הדברים.

כאמור, אכן לא פשוט לערוך שינויים. גם כאשר אנחנו מודעים לצורך. להתחיל לאכול בצורה שמטיבה עמנו, לרכוש לעצמנו הרגלים של פעילות גופנית. אפילו דברים "מסובכים" יותר כמו להחליף מקום עבודה. למצוא זוגיות, למצוא כיוונים חדשים בהתפתחות האישית ו/או המקצועית.

לכל אחד, ללא קשר לכישרונותיו והיכולות שלו, לקחת משימה כזו, להחליט על כיוון ולבצע אותה היא משימה הדורשת תעצומות נפש וכוח רצון בלתי מבוטל.

כמו כל דבר, כל נושא, כל בעיה, כל תכנית מורכבים מחלקים קטנים. גם החלקים הקטנים, מורכבים מחלקים זעירים. הלווין הכי מתקדם שנשלח לחלל ע"י הטיל הכי גדול וחזק, מורכב מחלקים זעירים. אחד הדברים הכי מורכבים הקיימים, המוח האנושי, מורכב מתאים מיקרוסקופים ואף זעירים מכך.

כל משימה שניקח על עצמינו על מנת להיטיב עם איכות חיינו, למרות שיכולה להראות קשה, מסובכת ודורשת כוחות על, ניתנת לפרוק לגורמים שאיתם הרבה יותר קל להתמודד. אל לנו לנסות "לבלוע נגיסות גדולות מכדי ללעוס".

קל להגיד, לא פשוט לבצע. לכן יש חשיבות לא רק לפרוק של המשימה לגורמים ברי השגה בקלות יחסית, אלא, נדרשת גם שיטה מתאימה ויעילה, מתאימה לכל אחד באופן פרטני – custom-made עפ"י "המידות".

קיימות אפשרויות רבות שמסייעות לברור ובחינת הכיוונים המתאימים והדרכים לנקוט בהן על מנת להגיע למחוז חפצינו, לכל אחד בהתאם לרצונותיו, היכולות וההעדפות שלו.

אש שתהיה שנה טובה של החלטות טובות שגשוג, למידה והשגת מטרות!

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-to

 

תגים: , , , , , , , , ,

מי חזק?

מי חזק?

אנשים חזקים הם לאו דווקא בעלי שרירים או כושר פיזי מעולה.

אנשים חזקים מתמודדים בהצלחה באתגרים יותר קשים ומסובכים מהרמת משקולות או משיכת קטר של רכבת.

אנשים חזקים באמת רואים במכשול אתגר, בטעות הזדמנות ללמוד, בניסיון כושל, מקפצה.

אנשים חזקים נמנעים מלהקשיב ל"גונבי החלומות" שסביבם. לא שומעים להערותיהם של "אנשים רעילים" או כאלה שרואים שחורות, פסימיים ומדכאים יוזמה, יצירתיות והעזה.

מאמצים שינויים בחדווה, יותר מכך, יוצרים שינויים. אנשים חזקים הינם גמישי מחשבה, לא שבויים של תפיסות מקובלות ובוודאי לא שבויים של המגבלות שלהם.

אנשים אלה לא מנסים למצוא חן בעיני כולם ולהתחבב על הכל. הם אומרים לא כאשר זה מתבקש ואינם מהססים לשנות כיוון באומץ כאשר ניראה להם שהדרך בה הולכים כבר לא מובילה לאן שהם רוצים להגיע.

אנשים חזקים, למרות החשש, מעיזים וחותרים לעבר היעד, גם אם הזרם מתנגד.

אנשים חזקים יודעים לנווט בין העבודה לאיכות החיים שלהם, של המשפחה, דואגים לבריאותם הפיזית והנפשית.

אנשים חזקים מטפחים את הכישרונות שלהם, נוברים באוצרות החבויים שלהם מוציאים אותם שוב לאור ומחזירים אותם לשימוש.

אנשים חזקים יכולים לסלוח לעצמם ולזולת. יכולים להסיר מהדרך כעסים, קנאה, וכל מה שלא תורם ורק מכביד על המסע לעבר המטרה.

אנשים חזקים יודעים, בעת הצורך, להתעודד ולעודד ולמשוך איתם אחרים, לתת להם השראה ותקווה.

אנשים חזקים לא נרתעים מקושי. תירוצים לא מהווים חלק מארגז הכלים שלהם.

אנשים חזקים הופכים חסרון ליתרון.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

לקח מרכיבה על אופנוע בגיל 10 (לא מה שחשבתם)

לקח מרכיבה על אופנוע בגיל 10 (לא מה שחשבתם)

יש דברים שעשית בגיל צעיר מאוד ונשארים צרובים בתודעה

יש דברים שעושים בגיל צעיר מאוד ונשארים צרובים בתודעה. הסיבות, אולי נעוצות בכך שהם גרמו לנו להרגיש רגש יוצא דופן, אולי החוויה הייתה טראומטית, או להבדיל, מעצימה.

עדיף להיזכר, מין הסתם, בחוויות מעצימות. למרות שבזמן התרחשותן הן לא נתפסו ככאלה, בוודאי לא בגיל 10 או 11. אולם, עובדה, הן נמצאות במאגר הזיכרונות.

רובנו התנסינו בניסיונות ובכישלונות כבר בגיל צעיר מאוד. אף אחד מאיתנו לא למד ללכת בלי ליפול כמה וכמה פעמים. למרות ששוב ושוב נפלנו המשכנו לנסות עד שהצלחנו. "שרירי" התעוזה, היו אז חדשים וחזקים. האינסטינקטים היו חדים וגרמו לנו להיות נחושים להשיג את מה שרצינו.

עם הזמן ועם ההעדפה לסמוך יותר על השכל ופחות על החושים, השרירים האלה הלכו והתנוונו אצל חלקנו הגדול.

היה אז קיץ בארגנטינה. שנות החמישים המאוחרות או תחילת השישים. בהתאם למסורת המשפחתית, הצטרפתי לשכבת הצעירים בתנועת הנוער החלוצית. בכל קיץ התקיים מחנה אליו הגיעו חברי התנועה מכל המדינה. המחנה נמשך, אם אינני טועה, לפחות שבוע.

זו היתה הפעם הראשונה, שיצאתי למחנה. כ-1000 ק"מ מהבית. אוהלים, מיטות שדה, ההורים רחוקים מאוד. עד אז לא יצאתי בגפי למרחק ולאורך זמן כה רבים.

המחנה התקיים לא הרחק מעיר נופש שעל שפת הים. במקרה, באותה עיר הייתה דירת קייט לדודים שלי. ילדיהם הבוגרים עזבו לא מכבר את הקן. דודתי, ידעה כמובן שאני נמצא במחנה קרוב למקום מגוריה והתבקשה לבוא "לשים עין" ולראות מה שלומי.

אינני זוכר בדיוק אם זה היה אחרי יום או יומיים לאחר שהגעתי למחנה כאשר היא באה לבקר. הדודים היו אמידים והדירה בה החזיקו באותה עיר היתה מאוד נוחה ומפנקת. כאשר דודתי ראתה את התנאים במחנה, אוהלים, כאמור, מקלחות שדה, בוץ או אבק, עשבים, סכנת "חיות טורפות" או נחשים חו"ח. גמלה הדודה בדעתה לנסות לשכנע אותי לעזוב את המחנה, לבוא אליה לשארית הימים ולשהות אצלה בבית. ניסיונות השכנוע כללו פניה אל הרחמים שלי, "הילדים עזבו והבית ריק". "יש טלוויזיה" (זוכרים על איזו תקופה מדובר? בעיר שלי לא היתה טלוויזיה!), מיטה נוחה, מקלחת נקיה. שום דבר לא עזר לה במאמציה. עד ששלפה את הנשק הסודי: "יש בעיר אופנועים קטנים, אמיתיים, לילדים, להשכרה, אשמח לתת לך כסף לרכוב".

טוב, בשלב זה כל ההגנות קרסו. עזבתי את המחנה ונסענו.

היה שם סיבוב אחד מיוחד. פעם אחר פעם, בפנייה בסיבוב הזה, נפלתי. הייתי נחוש לנצח את הסיבוב. שוב ושוב ניסיתי. אין ספור פעמים. הברכיים והמרפקים היו כבר שרוטים ומדממים. סימנים כחולים נפוחים לאורך השוקיים. המשכתי לנסות ובפעם הבאה, לא נפלתי! עוד סיבוב ושוב הצלחתי להישאר על האופנוע. זהו. תחושת ההצלחה וההישג, היתה חזקה דייה כדי שתישאר חרוטה בתודעה ותלווה אותי לאורך השנים. בעלייה לארץ וההתמודדות עם קשיי הקליטה. בלימודים בתיכון, בשרות הצבאי ובגיוס אותה תחושה של הצלחה והישג כל פעם שנדרשה על מנת לעמוד בקושי או משימה.

לרובנו יש סיפורי "הישג" דומים.

עם הזמן ועם ההעדפה לסמוך יותר על השכל ופחות על החושים, שרירי "ההישג" שלנו הלכו והתנוונו אצל חלקנו הגדול. אפשר וכדאי לאמן אותם מחדש, בדיוק כמו שרירי הגוף.

רונן טופל

WWW.CONSULT-TOP.COM

RONEN@CONSULT-TOP.COM

 

תגים: , , , , , ,