RSS

תגית: מודעות

​הזמן שווה! זהב?

​הזמן שווה! זהב?

ככל שהנך מתבגר הזמן בין ימי ההולדת מתקצר.

הפנאי והסבלנות שיש לך להקשיב לשטויות מתקצרים וכן גם הסבלנות לסבול כסילים.

מאחר והזמן שאתה מעריך שנשאר לך עד שיגיע יומך הולך ומתקרב, ערך הדברים משתנה בהתאם. סדר העדיפויות מקבל סידור מחדש ודברים שאך שנים מעטות לפני נחשבו בעיניך ליקרים ללבך או משמעותיים הופכים להיות שוליים.

ערכו של רכוש, עצמים, חפצים הולך ופוחת ככל שהם לא נחוצים לתפקוד היומיומי שלך. לעומת זאת, ערכן של חוויות עולה. נסיעות, תערוכות אומנות, הצגות, קונצרטים, יחסים אישיים ובילוי עם משפחה וחברים מספקים יותר מבעבר, ותורמים לאיכות חייך. מה שנכון בכל שלב בחיים, מקבל משמעות הרבה יותר מתגמלת.

אם פעם השתתפת במרוץ אחרי הישגים חומריים ונטית להתכופף עפ"י לחצים חברתיים שהופעלו עליך או על בני משפחה, היום אתה הרבה יותר מתחשב ברצונות ובשיגעונות שלך. הרבה יותר קל לשים פס על מה שחושבים או איך אתה ניראה כאשר אתה רוקד או משתולל עם נכד צעיר. פתאום החיים מקבלים צבעים אחרים ואתה מוכן לשקול ואפילו לעשות דברים שפעם רק המחשבה עליהם היתה מביכה ומוכנסת למגירה.

התובנות האלה מגיעות עם ניסיון החיים. הגיל מקנה לנו, אם רק נותנים לעצמנו, סוג של חופש שלא הרשינו לעצמנו בעבר כאשר נתנו לסביבה להשפיע עלינו ולכפות התנהגויות "רציניות", אחראיות ומחושבות.

בשלב מסוים אתה מתעורר ליום בו אתה מבין שעברת את מחצית חייך, בהנחה המקובלת של "עד 120". אתה מבין לפתע שהמחצית שעברה היתה קשה ומאתגרת, אבל המחצית שנותרה לך הרבה יותר קצרה. אתה עושה ספירת מלאי ומוצא שדברים רבים שרצית כבר כניראה לא תספיק או תוכל לעשות, אבל יש עדיין ממה ליהנות.

אז מה נישאר לך לעשות?
את כל אותם הדברים שעושים לך טוב. את מה שאתה עדיין יכול ולא מכאיב, או לא עושים לך סחרחורת או צרבת, או לא כרוכים בשתייה מרובה עם שרותים רחוקים. כל מה שאתה יכול לעשות לבד, בלי סיוע של אדם או מכונה.
והכי הכי חשוב, לנסות להעביר את המסר לדור הבא.
שלא יחכה עד שיבה. שידע להבחין בין מה שבאמת חשוב ומה שפחות. על מה יסתכל בעתיד במבט של פספוס  במקום עם הרגשה טובה  של חוויה, של נסיעה מהנה או הרפתקה שנשארו טבועות בנשמה.

שתהיה הבחנה בין הערך המוסף של עוד רהיט מפואר או ג'יפ מהודר מול טיול עם המשפחה או התפעמות מול יצירת אומנות גדולה.  בין הנחת מרכישה של עוד חדר או קומה מול סיפוק של מעשה יצירה.

ויפה שעה אחת …או יממה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-to

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

שנה טובה ככל שנרצה

שנה טובה ככל שנרצה

שנה טובה ככל שנרצה!

אנחנו שוב בתקופה הזו בשנה שנבחרה לסמן סוף של מחזור זמן והתחלה של מחזור חדש.

חלקנו נוהגים בימים אלה בשנה לעשות חשבון נפש, מעבר לזה הנהוג עפ"י הדת.

סוג של "ספירת מלאי" מה עשינו בשנה החולפת, מה מתכוונים לעשות בשנה הבאה.

המאורגנים שבינינו קובעים לעצמינו מטרות ויעדים. כאלה שהם חומריים כמו רכישת רכב או החלפתו. קניית בית, שיפוץ, טיול לחו"ל ועוד. מטרות ויעדים אלה ניתנים לתכנון והוצאה לפועל אם מתכננים אותם בצורה מושכלת, בצורה יעילה ( אשמח להרחיב בנושא למי שמתעניין).

יש בין המטרות והיעדים גם כאלה שהם שייכים לתחום איכות חיינו – well-being.

למעשה, כולנו שואפים לשיפור איכות חיינו. אם נערוך משאל בין מכרנו, לא נמצא מישהו שלא רואה באיכות חיים יעד להשגה. אלא, שחלק לא מבוטל מהאנשים, למרות שכמובן, רוצים, אינם עושים דבר למען שיפור איכות חייהם, בכל אופן לא בצורה פעילה ומודעת. בעיקר "זורמים", לא מקדישים בד"כ מחשבה מכוונת לנושא. לא יוצאים מאזור הנוחות שלהם. אני מודה, גם לא קל. פעמים רבות יציאה מאזור הנוחות כרוכה במאמץ נפשי וגם פיזי. יש סיבות רבות ש"תוקעות" אותנו במקום, לרוב הסיבות הן לאמיתו של דבר תירוצים שאנו מספרים לעצמנו. אם נבדוק, נמצא שאכן כך הם פני הדברים.

כאמור, אכן לא פשוט לערוך שינויים. גם כאשר אנחנו מודעים לצורך. להתחיל לאכול בצורה שמטיבה עמנו, לרכוש לעצמנו הרגלים של פעילות גופנית. אפילו דברים "מסובכים" יותר כמו להחליף מקום עבודה. למצוא זוגיות, למצוא כיוונים חדשים בהתפתחות האישית ו/או המקצועית.

לכל אחד, ללא קשר לכישרונותיו והיכולות שלו, לקחת משימה כזו, להחליט על כיוון ולבצע אותה היא משימה הדורשת תעצומות נפש וכוח רצון בלתי מבוטל.

כמו כל דבר, כל נושא, כל בעיה, כל תכנית מורכבים מחלקים קטנים. גם החלקים הקטנים, מורכבים מחלקים זעירים. הלווין הכי מתקדם שנשלח לחלל ע"י הטיל הכי גדול וחזק, מורכב מחלקים זעירים. אחד הדברים הכי מורכבים הקיימים, המוח האנושי, מורכב מתאים מיקרוסקופים ואף זעירים מכך.

כל משימה שניקח על עצמינו על מנת להיטיב עם איכות חיינו, למרות שיכולה להראות קשה, מסובכת ודורשת כוחות על, ניתנת לפרוק לגורמים שאיתם הרבה יותר קל להתמודד. אל לנו לנסות "לבלוע נגיסות גדולות מכדי ללעוס".

קל להגיד, לא פשוט לבצע. לכן יש חשיבות לא רק לפרוק של המשימה לגורמים ברי השגה בקלות יחסית, אלא, נדרשת גם שיטה מתאימה ויעילה, מתאימה לכל אחד באופן פרטני – custom-made עפ"י "המידות".

קיימות אפשרויות רבות שמסייעות לברור ובחינת הכיוונים המתאימים והדרכים לנקוט בהן על מנת להגיע למחוז חפצינו, לכל אחד בהתאם לרצונותיו, היכולות וההעדפות שלו.

אש שתהיה שנה טובה של החלטות טובות שגשוג, למידה והשגת מטרות!

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-to

 

תגים: , , , , , , , , ,

מי חזק?

מי חזק?

אנשים חזקים הם לאו דווקא בעלי שרירים או כושר פיזי מעולה.

אנשים חזקים מתמודדים בהצלחה באתגרים יותר קשים ומסובכים מהרמת משקולות או משיכת קטר של רכבת.

אנשים חזקים באמת רואים במכשול אתגר, בטעות הזדמנות ללמוד, בניסיון כושל, מקפצה.

אנשים חזקים נמנעים מלהקשיב ל"גונבי החלומות" שסביבם. לא שומעים להערותיהם של "אנשים רעילים" או כאלה שרואים שחורות, פסימיים ומדכאים יוזמה, יצירתיות והעזה.

מאמצים שינויים בחדווה, יותר מכך, יוצרים שינויים. אנשים חזקים הינם גמישי מחשבה, לא שבויים של תפיסות מקובלות ובוודאי לא שבויים של המגבלות שלהם.

אנשים אלה לא מנסים למצוא חן בעיני כולם ולהתחבב על הכל. הם אומרים לא כאשר זה מתבקש ואינם מהססים לשנות כיוון באומץ כאשר ניראה להם שהדרך בה הולכים כבר לא מובילה לאן שהם רוצים להגיע.

אנשים חזקים, למרות החשש, מעיזים וחותרים לעבר היעד, גם אם הזרם מתנגד.

אנשים חזקים יודעים לנווט בין העבודה לאיכות החיים שלהם, של המשפחה, דואגים לבריאותם הפיזית והנפשית.

אנשים חזקים מטפחים את הכישרונות שלהם, נוברים באוצרות החבויים שלהם מוציאים אותם שוב לאור ומחזירים אותם לשימוש.

אנשים חזקים יכולים לסלוח לעצמם ולזולת. יכולים להסיר מהדרך כעסים, קנאה, וכל מה שלא תורם ורק מכביד על המסע לעבר המטרה.

אנשים חזקים יודעים, בעת הצורך, להתעודד ולעודד ולמשוך איתם אחרים, לתת להם השראה ותקווה.

אנשים חזקים לא נרתעים מקושי. תירוצים לא מהווים חלק מארגז הכלים שלהם.

אנשים חזקים הופכים חסרון ליתרון.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

לקח מרכיבה על אופנוע בגיל 10 (לא מה שחשבתם)

לקח מרכיבה על אופנוע בגיל 10 (לא מה שחשבתם)

יש דברים שעשית בגיל צעיר מאוד ונשארים צרובים בתודעה

יש דברים שעושים בגיל צעיר מאוד ונשארים צרובים בתודעה. הסיבות, אולי נעוצות בכך שהם גרמו לנו להרגיש רגש יוצא דופן, אולי החוויה הייתה טראומטית, או להבדיל, מעצימה.

עדיף להיזכר, מין הסתם, בחוויות מעצימות. למרות שבזמן התרחשותן הן לא נתפסו ככאלה, בוודאי לא בגיל 10 או 11. אולם, עובדה, הן נמצאות במאגר הזיכרונות.

רובנו התנסינו בניסיונות ובכישלונות כבר בגיל צעיר מאוד. אף אחד מאיתנו לא למד ללכת בלי ליפול כמה וכמה פעמים. למרות ששוב ושוב נפלנו המשכנו לנסות עד שהצלחנו. "שרירי" התעוזה, היו אז חדשים וחזקים. האינסטינקטים היו חדים וגרמו לנו להיות נחושים להשיג את מה שרצינו.

עם הזמן ועם ההעדפה לסמוך יותר על השכל ופחות על החושים, השרירים האלה הלכו והתנוונו אצל חלקנו הגדול.

היה אז קיץ בארגנטינה. שנות החמישים המאוחרות או תחילת השישים. בהתאם למסורת המשפחתית, הצטרפתי לשכבת הצעירים בתנועת הנוער החלוצית. בכל קיץ התקיים מחנה אליו הגיעו חברי התנועה מכל המדינה. המחנה נמשך, אם אינני טועה, לפחות שבוע.

זו היתה הפעם הראשונה, שיצאתי למחנה. כ-1000 ק"מ מהבית. אוהלים, מיטות שדה, ההורים רחוקים מאוד. עד אז לא יצאתי בגפי למרחק ולאורך זמן כה רבים.

המחנה התקיים לא הרחק מעיר נופש שעל שפת הים. במקרה, באותה עיר הייתה דירת קייט לדודים שלי. ילדיהם הבוגרים עזבו לא מכבר את הקן. דודתי, ידעה כמובן שאני נמצא במחנה קרוב למקום מגוריה והתבקשה לבוא "לשים עין" ולראות מה שלומי.

אינני זוכר בדיוק אם זה היה אחרי יום או יומיים לאחר שהגעתי למחנה כאשר היא באה לבקר. הדודים היו אמידים והדירה בה החזיקו באותה עיר היתה מאוד נוחה ומפנקת. כאשר דודתי ראתה את התנאים במחנה, אוהלים, כאמור, מקלחות שדה, בוץ או אבק, עשבים, סכנת "חיות טורפות" או נחשים חו"ח. גמלה הדודה בדעתה לנסות לשכנע אותי לעזוב את המחנה, לבוא אליה לשארית הימים ולשהות אצלה בבית. ניסיונות השכנוע כללו פניה אל הרחמים שלי, "הילדים עזבו והבית ריק". "יש טלוויזיה" (זוכרים על איזו תקופה מדובר? בעיר שלי לא היתה טלוויזיה!), מיטה נוחה, מקלחת נקיה. שום דבר לא עזר לה במאמציה. עד ששלפה את הנשק הסודי: "יש בעיר אופנועים קטנים, אמיתיים, לילדים, להשכרה, אשמח לתת לך כסף לרכוב".

טוב, בשלב זה כל ההגנות קרסו. עזבתי את המחנה ונסענו.

היה שם סיבוב אחד מיוחד. פעם אחר פעם, בפנייה בסיבוב הזה, נפלתי. הייתי נחוש לנצח את הסיבוב. שוב ושוב ניסיתי. אין ספור פעמים. הברכיים והמרפקים היו כבר שרוטים ומדממים. סימנים כחולים נפוחים לאורך השוקיים. המשכתי לנסות ובפעם הבאה, לא נפלתי! עוד סיבוב ושוב הצלחתי להישאר על האופנוע. זהו. תחושת ההצלחה וההישג, היתה חזקה דייה כדי שתישאר חרוטה בתודעה ותלווה אותי לאורך השנים. בעלייה לארץ וההתמודדות עם קשיי הקליטה. בלימודים בתיכון, בשרות הצבאי ובגיוס אותה תחושה של הצלחה והישג כל פעם שנדרשה על מנת לעמוד בקושי או משימה.

לרובנו יש סיפורי "הישג" דומים.

עם הזמן ועם ההעדפה לסמוך יותר על השכל ופחות על החושים, שרירי "ההישג" שלנו הלכו והתנוונו אצל חלקנו הגדול. אפשר וכדאי לאמן אותם מחדש, בדיוק כמו שרירי הגוף.

רונן טופל

WWW.CONSULT-TOP.COM

RONEN@CONSULT-TOP.COM

 

תגים: , , , , , ,

איך שצעקו, עלי?

איך שצעקו, עלי?

עלי? באמת?

אחרי כמה ימים בבקו"ם, מגיעים ליום הראשון בטירונות. חורף 1969. בסיס ירדני לשעבר, אי שם בגדה המערבית (עדיין לא המציאו את "יהודה ושומרון").

ScreenHunter_53 Jun. 13 20.24

יורדים מהמשאית, כן, אוטובוסים יש באותה תקופה רק בחיל האוויר. עם המדים החדשים והלא מתאימים, הקיטבג והחששות בלב ובבטן.
כמה מכ"ים מזרזים אותנו. רצים בגשם, בקושי, עם הציוד והנעליים הנוקשות על דרך בוצית לעבר המבנים ואז נשמעת שאגה – "חייל!"
התואר הזה, מסתבר נטמע מהר מאוד. הזהות החדשה, הבוטה, המקיפה גורמת לי להישמע לקריאה, להפנות את פניי לכיוונה לראות מולי במרחק לא גדול, חייל שניראה כמו מפקד עם כל מיני סמלים, שרוכים וכ' מסתכל אלי בעיניים, מצביע על פרצופי וצועק "תזהר לך! נכנסת לי בין העיניים"! הסתבר לי בדיעבד שהיה זה הוד רוממותו סמל המחלקה.
בהסתכלות לאחור, הוא לא פנה למישהו מסוים. אמירתו היתה מופנית לכל מי שהסתובב. אבל היא בהחלט השפיע מאוד על ההרגשה באותו רגע וגם על היחס אליו לאורך השבועות הבאים.
המשפט הזה, בצורה בה הוא נאמר, גון הדיבור, העוצמה, ליווי האמירה במבט הזה, בהפניית האצבע מהעיניים שלו לעבר הכיוון שלי, צרבו בזכרוני רושם בל ימחה.

האירוע השאיר גם כמה תובנות ושיעורים לחיים.

לא לקחת אישית דברים שאינך הנמען המפורש שלהם.

לא להסתובב או לענות כשלא פונים אליך.

עוצמת הקול בהם נאמרים הדברים לא נותנת להם תוקף.

אפשר להשפיע על אנשים במצבים שונים גם כשאין משמעות לדברים, ובלבד שליווית את אותם בשפת גוף מתאימה.

זכרונות אינם נמחקים ועשויים לסייע לנו בחיים.

לכן יש חשיבות לדברים שנאמרים, גם למי שמדבר וגם לשומעים ולמקשיבים.

לא לקחת אישית דברים שאינך הנמען המפורש שלהם
יש לנו נטייה לערב רגשית דברים שנאמרים עם השיחות הפנימיות שלנו. לעתים קרובות כאשר אנחנו שמעים סיפור על מקרה, הערה או תגובה של מישהו לדבר שקרה, זה מעלה בנו זכרון או הרגשה, תחושה שמתקשרת ומתייחסת אלינו, כאשר למעשה בהחלט יכול להיות שאין הדבר נאמר ביחס אלינו. פעמים רבות עוד בטרם המדבר סיים את דבריו אנחנו כבר ניסחנו בראש את התגובה. לפעמים זה יכול להיות בנוסח "אצלי קרה משהו הרבה יותר קשה/כואב/עצוב/מצחיק" וכ'. מדי פעם עוד לפני סיום דבריו יש לנו תשובה מוחצת העונה על מדוע מה שהוא אומר לא נכון, לא מדויק, או במקרה הקיצוני למה איננו אשמים במה שהוא אומר למרות שלא היתה כוונה להאשים או להטיל אחריות עלינו.

לא להסתובב או לענות כשלא פונים אליך
לא כל שיחה שמתקיימת בסביבתך מצריכה את התגובה האישית שלך ו/או מכוונת אליך. "שתיקה שווה זהב", "סייג לחוכמה שתיקה", "מוטב לשתוק ושיחשבו שאתה חכם מלדבר ולהוכיח את ההיפך". יש אין ספור פתגמים המלמדים את העיקרון הזה, ודי לחכימא ברמיזא.

עוצמת הקול בהם נאמרים הדברים לא נותנת להם תוקף
imageכאשר דברים נאמרים בצעקות, הם לא יותר ברורים. במקרה הטוב מעוררים תגובה של "ברח או הלחם" (fight or fly). עוצמת הקול לא הופכת את מה שנאמר לדברי טעם או חוכמה. להפך. זה מעורר התנגדות וסלידה. לרוב מי שצועק, נוקט בצורת תקשורת זו כי הוא יודע שמה שיש לו להגיד הוא חסר תכלית, מהות וכ'.
דברים שנאמרים ברוגע, בשקט ובכנות, משפיעם וניתנים להקשבה והבנה.

אפשר להשפיע על אנשים במצבים שונים גם כשאין משמעות לדברים, ובלבד שליווית את אותם בשפת גוף מתאימה
כמה פעמים בילדותינו להורים, למורה ולפעמים לכל מבוגר היה די במבט משמעותי על מנת להבהיר את דעתו או רצונו? מחקרים ומאמרים רבים מספור מדגימים שפת גוף אילמת שלעתים קרובות מבטאת בצורה חד משמעית  מה שבמילים יותר קשה להביע.

זכרונות אינם נמחקים ועשויים לסייע לנו בחיים
אם אנחנו בריאים, כל הזיכרונות שלנו אצורים במוח. אם ה"מתג" המתאים יופעל, בעת הצורך או באירוע מתאים הזכרון המסוים יצוץ ויעלה למודעות. למעשה אפשר במקרים רבים, לגרום לזכרונות להעלות מה"מגירה" של תת המודע לפני השטח של המודע ולנצל אותם על מנת להשתמש בהם להחלפה של הרגלים לא רצויים ברצויים, לחזק ביטחון, אורח חיים בריא יותר, לעזור לנו לעשות דברים הזקוקים ל"דחיפה" קטנה או גדולה על מנת להניע אותם (אותנו) לעשייה.

ScreenHunter_52 Jun. 13 20.19

אלו הם חלק מה"שיעורים" והתובנות אותם למדתי מהמקרה הבודד שספרתי. כמוהו אנחנו חווים רבים בחיינו. יש מקרים שבהם חשנו תחושות של הצלחה, יש כאלה של אושר, סיפוק וגם תסכול או אכזבה. כל מקרה כזה השאיר זכרון טמון במגירה שלו. מכל מקרה כזה ניתן ללמוד ולהפיק תועלת להמשך. אנחנו יכולים (לדעתי גם צריכים) "לשחק" איתם לחבר ביניהם, לנתח אותם לבדוק מה ניתן ללמוד מהם אילו לקחים ניתן להפיק וליישם על מנת לעזור לעצמינו ולסביבה.

לצורך זה יש כלים לא מעטים. שאלו אותי:
התקשר
©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-top.com

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- יוני 13, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

מה שכחת?

מה שכחת?

משהו אישי

ScreenHunter_45 Jun. 05 20.44

החנות של אבא

 עליתי לארץ לפני 54 שנים.

כ-30 שנים מהעליה לא בקרתי בעיר הולדתי בה גרתי עד גיל 12. לא הרגשתי געגוע או צורך לחזור. שום דבר לא משך אותי לשם. משפחה כמעט ולא נשארה שם וחלק מאלה שנשארו באו לבקר. עם חלק אחר הקשר התרופף. רוב החברים הקרובים גם עלו. החיים זרמו לכיוונים שונים והנושא לא ממש עניין.

אחד הזרמים של חיי הביאוני אל תפקיד שהיה כרוך בנסיעות למקומות שונים בעולם. באחת ההזדמנויות, הייתי צריך להגיע לארץ הולדתי. סוכנת הנסיעות שידעה מהיכן הגעתי הפתיעה אותי בכרטיס טיסה ללא עלות לעיר הולדתי. כמובן שלא סירבתי להזדמנות הזו.

מאחר וזו היתה נסיעת עסקים עמוסה בפגישות עבודה שהצריכה הכנה מרובה לפני ובמשך הנסיעה, הראש לא היה פנוי למחשבות על הביקור הלא מתוכנן בעיר הולדתי.

עם סיום עיסוקי הגעתי לשם. שמחתי לפגוש את בן הדוד היחיד שאיתו הייתי בקשר רצוף, להכיר את משפחתו שלא פגשתי מעולם. התארחתי בביתו, ישבנו בערב לדבר, "להשלים פערים". בבוקר אשתו והוא, אנשים עסוקים בתפקידים חשובים, יצאו לעבודתם ואני יצאתי לטייל ברגל במרכז העיר. בזמנו, לאבי היתה חנות גדולה ומוכרת ברחוב הראשי של העיר.

עברתי בדרכי במקומות שלא ראיתי מעל 30 שנים. לא היתה לי בעיה לזהות. לא היתה גם בעיה לנווט את דרכי. הופתעתי. ואז הגעתי לרחוב הראשי, למקום בו היתה החנות. בעל קיוסק שכן, בו עצרתי לקנות לי משקה קר, ראה אותי ומיד אמר, "אתה הבן של נתן". שוב הופתעתי, הפעם עוד יותר. אחרי תקופה כה ארוכה, הוא ראה בי את דמותו של אבי. הוא זכר אותו, מיד הסיק שאני בנו. התרגשתי, נדהמתי.

ScreenHunter_46 Jun. 05 20.45

כך זה ניראה אז הרחוב הראשי

המשכתי בטיול הרגלי. פסעתי על אותן מדרכות בהן הייתי הולך מדי יום יותר מפעם אחת. רגליי הביאוני לפתח חנות שהיתה בבעלות אחת המשפחות שאיתם היינו בידידות קרובה.

לא חשבתי על זה קודם. לא תכננתי, לא התכוונתי, הגעתי. בפנים היו שני אנשים ששרתו מספר לקוחות. עמדתי בתוך החנות, סמוך לכניסה מספר דקות והסתכלתי קפוא על החנוונים. בהבזק של רגע זיהיתי את זוג האחים, אחד בגילי, והשני שנתיים מבוגר ממנו. זו היתה החנות של הוריהם, היא עדיין קיימת. הם ממשיכים את הוריהם. היינו חברי ילדות. היינו חברים באותה תנועת נוער, למדנו באותה כיתה ושיחקנו ביחד.

עמדתי דום, לא מסוגל להוציא מילה גם כאשר שניהם הרימו את מבטם ושאלו אותי כהרגל חנוונים, במה אני מתעניין, ואז שניהם זיהו אותי וצעקו את שמי.

"פלונטר" בגרון. חוסר אפשרות להוציא מילה, דמעות התרגשות מציפות את העיניים וחיבוק משולש הדוק וממושך.

גם עכשיו כשאני כותב את הדברים עדיין עולה התרגשות.

אז נפתחו הזיכרונות, המשך הטיול בעיר הביאו אותי למקומות כאילו נשכחים, בתי הספר, הקן של התנועה, הבית שלנו, הבית של הדודים ועוד.

ההתרגשות היתה גדולה והחוויה מסעירה.

אכן מקומות כאילו נשכחים. היום אני יודע. מתעניין בענייני מוח ומודעות. מאמן, לומד עוד.

המוח אוגר. גם דברים שאנו חושבים שחלפו, נשכחו נמצאים שם. חוויה טראומתית לא תיתן להם לשקוע ותטריד. חוויות ואירועים רגילים ושגרתיים מוכנסים למגירות "ארכיב". המוח, בעת הצורך ידע לפתוח את המגירות ויעלה אותם למודעות.

בין כל זיכרונות הידע הצבור במוחנו יש דברים רבים שאפשר להשתמש בהם על מנת לממש רצונות, לשנות הרגלים ולהפיק מהם תועלות להווה.

ניתן לשחזר ולהשתמש בזיכרונות של אירועים, חוויות ומעשים מהנים ומספקים מהעבר על מנת לעשות דברים שרוצים גם כאשר אנו מרגישים ש"שרירי" הרצון והכוונות קצת התנוונו או התרופפו.

עובדה. ללא כתובת וללא "ווייז" הגעתי בלי כוונה וללא משים לכתובות מדויקות. אנשים זיהו אותי גם כשלא ראו אותי מעל 30 שנה בזכות דמותו הצרובה לטובה של אבי בזיכרונם.

גם אתם יכולים להוציא את רצונכם אל הפועל בזכות היכולות הטמונות בזיכרון ובתת מודע.

אשמח לעזור.

התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,

הרגל טוב?

הרגל טוב?

האדם הוא יצור של הרגלים (G. Stanley Hall). נוח לנו להמשיך לעשות את אותם הדברים אליהם התרגלנו. אנו מוצאים את עצמנו עושים יומיום את אותם הדברים באותו אופן באותם זמנים. אנו פועלים באופן אוטומטי בהתאם לגירויים הסביבתיים. נוסעים לעבודה באותו מסלול וכך גם חוזרים הביתה, לעתים רחוקות אנו משנים את התפריט היומי לחלקנו הגדול יש את אותה רשימת קניות קבועה. דבקים בסגנון לבוש, קריאה, תכניות טלוויזיה וכיו"ב.

גם כאשר סביבנו הכל משתנה בקצב כזה או אחר, לא פשוט לנו לקבל את השינויים ועוד יותר קשה לשנות הרגלים המתחייבים.

כאשר מישהו פתאום פורץ לקדמת החדשות עם המצאה רבת ערך, ההישג מדעי, אומנותי או פיזי כלשהו, אנחנו עומדים נפעמים מההצלחה הפתאומית. איך הפך "בין לילה" למוצלח, בולט וידוע. אבל כמו בכל עקומה מעריכית (אקספוננציאלית) השינויים בתחילה הם קטנים ולא מורגשים. עם הזמן הופכים גדולים ומשפיעים. מה שלא ניראה, הם השינויים הקטנים והמתמידים לאורך תקופה.

בשלב די מוקדם בחיים אנו מסגלים לעצמנו הרגלים שהופכים להיות "תושבי קבע" בתת מודע. איננו צריכים להשקיע מאמץ בהפעלתם. הדברים נעשים בצורה אוטומטית, בלתי מודעת. כשאנחנו נוהגים באותו מסלול כל יום, אנו מוצאים את עצמנו ביעד ובכלל לא זוכרים את הדרך שעברנו. אנחנו שם, כשרוב הנהיגה עברה תוך מחשבות או שיחות בנייד, ללא שימת לב מיוחדת לדרך, אם לא היו אירועים מיוחדים. אם אמנם התרחשו כאלה, לפתע אנו הופכים מודעים מידית למתרחש ומגיבים, אם אנו בני מזל, בצורה טובה להתרחשות.

התופעה הזו היא טבעית ונחוצה על מנת לא להעמיס יתר על המידה לצרכן האנרגיה הראשי שלנו, המוח.

ההרגל הוא כה נוח לנו שגם אם אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים לא רצויים, לא בריאים גופנית, נפשית או חברתית קשה לנו מאוד לצאת מאזור הנוחות שלנו ולשנות.

גם אם אנחנו מכירים בצורך לשנות אורח חיים, תזונה, להפסיק לעשן או לצרוך אלכוהול, מתוקים או כל דבר אחר, קשה לנו למצוא את מה שידחוף אותנו לעבור את משוחת השינוי. להחליף הרגל רע בהרגל מיטיב או רק להניח אותו מאחורינו.

מאחר שאנו יצורים של הרגלים, מתאים לנו דווקא להחליף ולסגל לעצמנו הרגלים חדשים.

הסתגלות להרגלים חדשים כרוכה במודעות. על מנת להפסיק לעשות דברים באופן אוטומטי, עלינו להיות מודעים למעשים או למחדלים שלנו.

אם אנחנו רוצים להפסיק לאכול כ"כ הרבה מאותו דבר שאנו כל כך נהנים ממנו ומספק צורך המסוים, מה שעלינו לעשות הוא להביא למודעות שלנו את המעשה על מנת שיפסיק להיות אוטומטי ולהחליף אותו במעשה חדש שעם תרגול יהפוך לרגיל ובלתי מודע.

העלאה של מעשים למודעות, עשיית שינויים לא רק מיטיבים עם הבריאות, אלא גם יכולים להפוך את חיינו למעניינים ומהנים יותר. אם נמצא לעצמינו פעילויות חדשות ושונות נזדקק למודעות על מנת להוציאם אל הפועל, כי אלה אינם הרגלים שחוזרים על עצמם. כך נוכל לחוות חוויות שיעשירו אותנו ויהפכו זמן "נמרח" לזמן מספק ומעניין. כך אפשר להפוך זמן פנוי למתגמל ומועיל.

יש מגוון רחב של כלים יעילים ליצירת שינויים שאפשר להתאים לטעמו של כל אחד.

התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

לצאת לבילוי איכותי עם עצמי (A date with Me)

לצאת לבילוי איכותי עם עצמי (A date with Me)
mask-igor-ovsyannykov-178739

unsplash.com.igor-ovsyannykov-178739.jpg

לכולנו יש כישרונות, יכולות, איכויות וגם חסרונות ומגבלות אובייקטיביות.

חלקנו, אם לא רובנו, גם חוטאים פה ושם בשיפוטיות, מי יותר ומי פחות כלפי עצמינו. לחלקינו גם מידה כזו או אחרת של יוהרה.

האישיות שלנו מורכבת מחלקים שונים שעושים אותה שלמות אחת. במצבים שונים אחד החלקים "תופס מנהיגות" – בולט ומוביל את ההתנהגות שלנו במצב ובזמן נתון. לעתים אנו "הורה", בזמן אחר "ילד/ה" ופעם אחרת "מנהיג" או "יוצר", לפעמים "מומחה" ולפעמים "תלמיד", "אחראי" ועוד.

באופן טבעי, חלקים מה"אישויות" שלנו מתפקדים פחות טוב ממה שהיינו רוצים.

חלקים אלה יכולים להיות אותם אלה שגורמים לנו לפחד, חוסר ביטחון בתחום מסוים או להימנע מעשייה מתוך חשש כלשהו. חלקים אחרים יכולים ללקות בביטחון יתר ולקלקל לנו.

הדימוי העצמי שאני נושא הוא של מסיכה. במצבים שונים אני עוטה את המסיכה המתאימה לדעתי, למצב הנתון, "אבא", "סבא", "בן", "אח", "עובד", "תלמיד", "מנטור", "חובב יין" וכד'. אלא, שרוב הזמן, אני רואה את המסיכה מצידה הפנימי. צדן הפנימי של מסכות שונה מאוד מצדן החיצוני.

מי שמולנו רואה רק את הצד הפונה אליו עם הצבעים, הצורה, ההבעה שמוצגת לעיניו. הפנימיות שלנו, שנמצאת בצידה הקעור היא שלנו ואיננה נראית למי שמסתכל בנו. מצד אחד לא רוצים להראות לכולם את הצד האינטימי ומצד שני, איננו יכולים להשפיע על כל מה שמשתקף בעיני המתבונן מצד המסיכה הפונה אליו.

אולם, אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתנו על מנת להציג, בעיקר לעצמנו וגם לסביבה, את מה שאנחנו מבקשים. לשם כך אפשר לנסות ולצאת מאחורי המסיכה ולעמוד רגע לצד החלק אותו רוצים לשנות,לשפר ולהראות ולשאול "כמה הייתי נהנה לבלות זמן איכות עם מי שמשתקף מאותה מסיכה שאני רואה מולי?"

אילו מסכות אשמח ללבוש, אילו לזרוק ואילו לצבוע בצבעים אחרים, איזה מבט לשים , איזו הבעה?

lion-lemuel-butler-515

מסיכות אלו משתנות כל הזמן, בדיוק כפי שהמראה שלנו משתנה, כפי שאנו מתבגרים, צוברים חוויות, ניסיון, ידע. לפעמים השינוי צריך להיות יזום. לפעמים הצורך בשינוי נמצא שם אבל אנחנו זקוקים לקצת סיוע, לעידוד.

למישהו שיעזור לנו לבחור את המסיכה וצבעיה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקיםhttp://www.consult-top.com

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- אפריל 29, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , ,

לעשות פחות ולהשיג יותר?

לעשות פחות ולהשיג יותר?

היום מתחיל בצלצול השכמה. חלקנו באמצעות הטלפון הנייד. אם כבר הוא בידינו, רבים מאיתנו, לא מתאפקים ובודקים את המסרונים האחרונים, המיילים שהגיעו בלילה ובמקרה הטוב, מעיפים מבט אל היומן, במקרה הפחות טוב, נשאבים לחדשות ו/או אתרים אליהם אנחנו "מכורים".

בדרך לעבודה מחוברים ל"ווייז", רואים מי עוד מחובר, איפה יש פקקים ואיפה משטרה.

מגיעים לעבודה וכמובן מדליקים את המחשב, מקבלים ומוצאים שיחות טלפון, מיילים, שוב הודעות טקסט וכיו"ב.

יום העבודה עובר לו בעיקר במילוי המטלות וטיפול בבעיות שצצות, כל אחד על פי עיסוקו, מטפלים בלקוחות, בעמיתים לעבודה, מקיימים ישיבות, פגישות עבודה, או שלוקחים הפסקה לאוכל או שלא ומתישהו מסתיים יום העבודה.

שבים הביתה וממשיכים בעיסוקים של הבית, הילדים, פה ושם קצת חברים או תרבות ונופלים למיטה תוך צפייה בטלוויזיה או בנייד.

"העיסוקיות" (busyness) משתלטת על חיינו, גורמת לנו לעסוק כל הזמן בדברים הדחופים והבוערים ולא מותירה לנו פנאי לדברים החשובים.

הפעלת המוח באופן תדיר, על פי מחקרים אחרונים, עוזרת לשמור ולפתח קוגניציה וזכרון. אכן, תוצאה מבורכת. השאלה היא ע"ח מה ולאיזה סוגים של "עיסוקיות" אנחנו חושפים את עצמנו. איך אנחנו מנצלים את השיפור בזיכרון ובקוגניציה ובעיקר איך מונעים את התעוקה והמתח שכרוכים ב"עיסוקיות" ובצורך להרגיש מקושרים באופן מתמיד.

למתח המלווה את ה"עיסוקיות" יש השפעות על מצב הבריאות הפיזית כפי שנמצא במחקרים. "הורמון המתח", הקורטיזול המופרש בעת מתח משפיע לרעה בתחומים שונים. כאשר המצב הוא כרוני יש להורמון השפעות מתמשכות.

כולנו צריכים הפוגה מהעיסוקים הדחופים והשוטפים שלנו על מנת לטפל בדברים החשובים שבאופן טבעי נדחים ע"י העניינים הדחופים. זה לא רק מועיל לבריאות הפיזית, זה מאפשר לנו פנאי למחשבה, יצירה, פסק זמן לנשימה עמוקה וחידוש אנרגיות.

האידאל זה פשוט לרשום לנו ביומן ולהפוך להרגל "לסגור" שעה או שעתיים בשבוע או לכל אחד על פי הרצון והצורך במקום שקט, בלי טלפון או אמצעי תקשורת אחר, אם בחדר שקט ואם מול נוף מועדף בפארק או בטבע.

שווה לאמץ את "שעת שולץ", מי שהיה מזכיר המדינה בארה"ב בשנות ה-80 והיום הוא בן 96, נהג להסתגר במשרדו עם נייר ועט לשעה בשבוע, והורה למזכירתו להפריע לו רק אם הנשיא או אישתו מתקשרים. זו היתה השעה היחידה בה יכול היה לטפל בנושאים האסטרטגים החשובים באמת.

כפי שהזכרתי במאמרים קודמים הזמן הוא גמיש, לכן חוסר זמן או פנאי היא בחירה שלנו. מאחר והוא גם לא ניתן למחזור, אותה שעה שלא הקדשנו לבריאות הנפשית והפיזית שלנו ושל מי שסביבנו, היא שעה שלא תחזור.

ניתן בהחלט לסגל הרגלים של ניהול זמן יעיל ופורה. תשאלו אותי איך:

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים

 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- אפריל 22, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , ,

שינוי – הכל מדברים עליו – איך מנהלים אותו

שינוי – הכל מדברים עליו – איך מנהלים אותו

sweet-ice-cream-photography-98429

שינוי – הכל מדברים עליו – איך מנהלים אותו?

הכל משתנה – הכל משתנים.

אם איננו משתנים אנו הופכים ללא רלבנטים.

המציאות המשתנה במהירות מאלצת אותנו ללמוד ללא הרף, להתפתח להישאר מעודכנים לא רק בתחום העבודה, אלא גם בבית, בחברה, בקהילה בכל תחומי החיים.

כפי שאומרת מרסדס סוסה בשירה הנפלא ""הכל משתנה" (תרגום עצמי חופשי):

מִשְׁתַּנֶּה הַשִּׁטְחִי

מִשְׁתַּנֶּה גַּם הֶעָמֹק

מִשְׁתַּנָּה הַמַּחְשָׁבָה

מִשְׁתַּנֶּה הַכֹּל בָּעוֹלָם הַזֶּה

משתנה מזג האוויר עם השנים

משנה הרואה את צאן מרעיתו

וכפי שהכל משתנה

לא מפתיע שגם אני אשתנה

משתנה ברק היהלום

בכל יד ויד

משנה את קינה הציפור

משנה הרגשתו המאהב

משנה את כיוונו ההלך

גם אם יפגע

כפי שהכל משתנה

לא מפתיע שגם אשתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה השמש במסלולו

וכשהלילה יורד

משתנה הצמח ולובש

ירוק באביב

משנה עורה חיית הבר

משנה שיבתו הקשיש

כפי שהכל משתנה

לא מפתיע שגם אשתנה

אבל לא משתנה אהבתי

לא משנה מה המרחק

גם לא הזיכרון והכאב

של כפרי ואנשי

מה שהשתנה אתמול

ישתנה שוב מחר

כפי שאני משתנה

באדמה הזו הרחוקה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

משתנה הכל, משתנה

אבל לא משתנה אהבתי

מהרגע שנולדים משתנים. השינויים הם חלק מההוויה ויש לנו ברירה – לנהל את השינויים או לתת להם לנהל אותנו.

"The greatest discovery of all time is that a person can change by merely changing his attitude." – Oprah Winfrey

"התגלית הגדולה בכל הזמנים היא שאדם יכול להשתנות ולו רק על ידי שינוי הגישה שלו" – אופרה ווינפרי

אני הולך לספר סיפור – קצר. מתומצת, על שינויים.

כולנו עוברים שינויים במהלך החיים. כאלה שהם מחויבים מתוקפם של החיים, חלקם רצוניים וחלקם פנימיים.

שינויים חיצוניים ושינויים פנימיים שמושפעים אלה מאלה.

כל שינוי מטביע בנו סימן. יש סימנים בולטים יותר ויש סימנים בלתי מורגשים כמעט. אבל כל שינוי משפיע במידה מיוחדת לו.

סיפור החיים שלי עבר מספר לא מבוטל של שינויים, אני מניח שמספר השינויים שעברתי לא חריג במיוחד במציאות של חיים בעולם המערבי. רובנו עוברים שינויים, בצורה טבעית ומובנת מאליה, לכאורה.

נולדתי לפני כמה עשורים בארץ אחרת. בילדותי משפחתי החליטה על שינוי מהותי ועלתה לארץ, זה לא היה השינוי המשמעותי הראשון. השינוי הראשון היה כנראה בעת התעברות אימי והמשך בשינויים של התחלקות התאים ברחמה עד יציאתי לעולם.

השינוי של העלייה אמנם לא היה הראשון, אולם הוא היה  אחד המשמעותיים ביותר. החותם  שהוא הותיר בי בלתי מחיק, כמו כל אלו שהיו לפניו ואלו שבאו מאוחר יותר, רק שאלו שהתרחשו עקב תהליך העליה, הרבה יותר משמעותיים ובעלי השפעה מרחיקת לכת.

השינוי הגדול של העלייה הוביל לשינויים פנימיים וחיצוניים. לימוד שפה, שינוי מנהגי חברה ולבוש למנהג המקום, קבלה והסתגלות לחוקים ולנורמות של הסביבה. הרצון להיטמע ולא להיות חריג, עד כדי חיפוש אלטרנטיבות לשינוי השם הפרטי.

שינויים פנימיים נוספים התרחשו בליווי קשיי הקליטה של ההורים המבוגרים והתמודדותם עם ניסיונות מציאת המקום העצמי בסביבה החברתית והלימודית.

כבר בגיל הצעיר הזה החלו לנבוט זרעי תפיסת החיים אותה חיפשתי להצמיח.

שינוים משמעותיים מתרחשים מדי תקופה, לפעמים כל כמה שנים בודדות, לפעמים מדי שנים מרובות. לפעמים שינוי מקנן בתוך שינוי ויש גם מקרים בהם מתרחשים שינויים שונים במקביל.

התגייסות לצבא. קבלת הוויה שונה ומטלטלת שמשאירה סימנים עמוקים ברובדים שונים.

חתונה המביאה איתה שינויים קיצוניים בתחום האישי. השפעותיה מתמשכות לאורך שנים עם הולדת הצאצאים ותפיסת המעמד החדש של הורה והאחריות הישירה על חייהם של הדורות הבאים.

מעבר לקיבוץ מהווה שינוי חברתי וכלכלי ממדרגה ראשונה. מחזק את אותם הזרעים שהחלו לנבוט שנים מוקדם יותר.

נטילת אחריות על קבוצה של עשרות נערים ונערות והובלתם במשך שנות התבגרותם לעבר עתידם.

יציאה עם המשפחה לשליחות של שנתיים במדינה אחרת.

כל שינוי שמתרחש בחיי מהווה גורם משפיע בשינויים שמתגלגלים לחייהם של סובבים לא מעטים במעגלים הקרובים והפחות קרובים.

חזרה לקיבוץ – עם ההשפעה של השינויים שהתרחשו בינתיים גם בי, במשפחתי, בקיבוץ ובארץ.

שינויים בעבודה, יציאה ללימודים, שוב שינוי בעבודה, שוב לימודים, ואחרי תקופה ארוכה יחסית, שינוי משמעותי נוסף. בגיל 50 – עזיבה מרצון של מקום עבודה יציב וחיפוש מסלול שונה.

בגיל 52 – שינוי כפוי – שוב חיפוש עבודה, וכך לאורך תקופה ארוכה שינויים נוספים, יש מרצון, ויש שנכפים ע"י הנסיבות והטבע.

ואז כעשור אחרי, שוב לימודים.

ולאורך השנים מחזורים של שינויים, לפעמים בצורת חוליות בשרשרת ולפעמים כאותם גלים עגולים המתרחבים עם זריקת אבן למים.

לאורך השנים והשינויים למדתי את השיעור החשוב ביותר. הדרך הטובה, היעילה והאפקטיבית ביותר לעשות או לעבור את השינויים היא באמצעות ניהול. מגיל צעיר ביותר, תוך עשייה, תהייה, כישלונות והצלחות, למדתי על בשרי, שאת השינויים, בין אם הם רצוניים או כפויים, פנימיים או חיצוניים יש לנהל. אחרת השינוי מנהל אותך ואז התוצאה היא לא נשלטת במידה בה אתה שולט באמצעות ניהול נכון. שינוי ניתן להשוות לסוג של משבר – נשבר משהו ובמקומו נבנה משהו חדש. כמו שיש לנהל נכון של מצבי משבר, כך יש לנהל נכון מהלכי שינוי.

אמת, לא כל שינוי ניתן לניהול במאה אחוזים. אבל יש לנהל נכון כל מה שבידינו, כל מה שתלוי בנו או במה שיש לנו השפעה על התוצאות.

אין לימוד יותר יעיל מלימוד מהניסיון. לא לומדים ללכת בלי ליפול. כולם יודעים את התאוריה. התינוק רואה איך כולם הולכים סביבו. עד שלא ינסה, לא ילמד.

לכן לימודי ניהול השינויים שלי הפך לחלק מחיי. כל שינוי שלקחתי על עצמי, כל שינוי שנכפה עלי, כל שינוי שהזמן והטבע זמנו לי הפך לשיעור שממנו הפקתי לקחים, בדקתי מה היה נכון לעשות וממה עלי להימנע. כל שגיאה הפכה לשיעור וכל הצלחה נסיתי לשכפל בהתאמות הנדרשות.

I planned each charted course

Each careful step along the byway

And more, much more than this

I did it my way (Paul Anka)

את השיעורים האלה הפכתי למנהג, דרך חיים, התנהלות מקצועית, ומנחיל זאת לכל מי שנכון ורוצה ללמוד.

לפרטים:

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים

 
2 תגובות

פורסם ע"י ב- אפריל 1, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , ,