RSS

תגית: מודעות

איך מעירים איבר שנרדם

איך מעירים איבר שנרדם

פעמים רבות כשלא זזים, איברים נרדמים, כשלא זזים לאורך זמן – נוצרים קרישי דם מסוכנים או מתנוונים.

במקרה הטוב, הרגשה לא נעימה – עקצוצים, חוסר תחושה, קשה להניע אותם שוב.

עם התודעה (AWARENESS,MIND) קורה משהו דומה.

כאשר אנחנו ממשיכים מכוח האינרציה, למרות שאנחנו יודעים שזה לא מועיל לנו, נמצאים באזור הנוחות שקשה לצאת ממנו, מתרחשת תופעה דומה לזו של איברים נרדמים. חושים מתכהים, יוזמה נשחקת, הנאה מהחיים נבלמת, עגמומיות, עצלות והפחתה משמעותית בשמחת חיים הופכים להיות חלק מההוויה.

שרירי הרצון והיוזמה, אלו שמקדמים אותנו לעבר "היותר טוב" נחלשים.
תקיעוּת משתקעת ומתבססת וככל שלא מסירים אותה, היא מתחזקת. אז מה עושים באופן אינסטיקטיבי כאשר איבר "נרדם"? לא, לא מדברים בשקט כדי לא להעיר אותו. להיפך, מנערים ומזיזים, מעסים כדי שיתעורר ותפוג ההרגשה הלא נעימה.

כך גם עם שרירי הרצון, היוזמה, הסיפוק ושמחת החיים. יש לנער אותם, להעיר אותם לבחון עמדות, הרגלים, ואמונות, לברור את אלו שכבר לא משמעותיות או רלבנטיות לעת הזו ולהעביר אותן לארכיון. לסגל עמדות רעננות, עכשוויות, מתאימות לשלב בו אנו רוצים להיות. מתסכלת במיוחד העובדה שבמשך השנים צברנו ידע, כישרונות ונסיון והם מונחים לנו שם. ככה. עוקצים אותנו מדי פעם וזהו.

שב ואל תעשה, לא פתרון גרוע, לא פתרון כלל.

חוסר המעש מאמלל ומדכא, אך רצון וכוונה בלבד לא מספיקים.

המאמץ הנדרש הוא משמעותי. לא פשוט לשנות הרגלים, תפקיד או מקום עבודה, לפתוח עסק משלנו, ללמוד משהו חדש, לשנות יחס לסביבה ולסובבים. הדבר כרוך במאמץ נפשי, התגברות על מעצורים שונים, כמו דיונים פנימיים עם עצמנו, "עצות" מועילות לכאורה של "גונבי חלומות" קרובים יותר או פחות. פחד מהתמודדות עם השינוי, תהיה על מצב כלכלי בלתי ברור ועוד כיד הדמיון.
אולם, כאשר שמים על כף המאזניים את המשמעויות של המשך מצב אותו רוצים לשנות מבחינים שלחוסר שינוי והתמדה במצב הלא רצוי, יש השפעות פיזיות ונפשיות.

מודעות והנעה לפעולה, חיוניים. כולנו יודעים, אך לא כולנו מודעים. גם מטבענו, קל יותר לרובנו, לראות במבט הראשון שחצי כוס ריקה. כאן עלינו להפעיל את המודעות שלנו במצב "טורבו". הרי אמרנו כבר קודם, צברנו לאורך השנים, ידע, נסיון, יכולות למכביר. יש רק לפתוח את תיבת האוצרות הזו, לשלוף מתוכה את מערכת הכלים ולהפעיל אותם לטובתינו, שאגב, תהפוך במהרה לטובה גם לאוהבינו. פתאום ניראה שהכוס מלאה. לא רק אחת, יופיעו גביעים מלאים.

שינויים, למרות שהם לא קלים לביצוע, לרובנו, הם חלק מהחיים. כולנו משתנים כל הזמן וכל שינוי כזה, מצריך שינויים סביבו.

עם התקדמות הגיל, כולנו חווים שינוים. צוברים ידע, יכולות, חוויות ונסיון. אם הם "נערמים" לנו ואיננו גורמים להם "לצאת לאור", הם מכבידים עלינו עד שהופכים למעמסה שעלולה להרע את מצב רוחנו, שמחת החיים ואפילו, לעתים קרובות, אף את בריאותנו הפיזית והנפשית.

שינויים אם כן, הם חלק מהחיים. אפשר וצריך לנהל אותם עפ"י האישיות שלנו. אבל אסור להניח להם!

בפרפרזה: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום"!

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

מודעות פרסומת
 

תגים: , , , , , , , , ,

דברים שאין להם שיעור?

דברים שאין להם שיעור?

הזדמנויות לזכות בעשייה של דברים שאין להם שיעור נקרות בדרכנו מדי יום. פעמים רבות, מתוך היסח הדעת, חוסר זמן, עיסוק, איננו שמים אליהם לב ומחמיצים אותן.

מעשים קטנים, יומיומיים, שהם לכאורה פעוטי ערך וזניחים, כמו ברכת בוקר טוב לשומר בכניסה לבניין, או התעניינות בשלום המנקה של חדר המדרגות, לא רק מאירים קמעה את יומם, אלא גם מזכירים לעצמנו ולסביבה שאין אנשים שקופים.

יחס, עזרה ותמיכה במי שזקוקים, עידוד ופרגון ללא התנשאות הם מהדברים שלא ניתנים למדידה אובייקטיבית וכמותית. לפעמים מחווה קטן מצד אחד, מהווה מתנה אדירה עבור הצד השני.

רכישה מודעות להרגלים אלו יהפכו אותנו לאנשים טובים ותורמים יותר, אם במקום העבודה או בסביבות חברתיות אחרות. אם אנחנו ממונים על אנשים שעובדים בצוותים, נהיה מנהיגים ולא רק מנהלים.

Photo by eberhard grossgasteiger on Unsplash

לאורך חיינו אנו פוגשים לרגע אנשים שונים, לפעמים גם הולכים איתם לאורך כברת דרך ולפעמים רק צעדים ספורים. כל מפגש כזה משאיר בנו ובם חותם והוא נשאר טבוע, עמוק יותר או פחות, אך לעולם נשאר. מידת ההשפעה על המודעות עשויה להיות מורגשת מיד או לאחר זמן, אבל היא נמצאת. על כן, תלוי בנו איך אנחנו נשארים בתודעה של הזולת.

אם במהלך המפגש – הקצר או המתמשך – גרמנו להרגשה נעימה וחיובית, הקשבנו, גילינו אהדה, אמפתיה, הענקנו מחמאה, כי אז עשינו דבר מאותם דברים שאין להם שיעור,

"…אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה,

וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא:

כִּבּוּד אָב וָאֵם,

וּגְמִילוּת חֲסָדִים,

וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ…"
(
משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק א · משנה א)

אם נאמץ מודעות זו בכל מערכות היחסים שלנו, בעבודה, בבית, במשפחה ובחברה, לא רק שנשפר פלאים את איכות החיים שלנו, נצליח לזרוע זרעים של טוב גם בעולם.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , ,

Believing without evidence is always morally wrong

Believing without evidence is always morally wrong

You have probably never heard of William Kingdon Clifford. He is not in the pantheon of great philosophers – perhaps because his life was cut short at the age of 33 – but I cannot think of anyone whose ideas are more relevant for our interconnected, AI-driven, digital age. This might seem strange given that we are talking about a Victorian Briton whose most famous philosophical work is an essay nearly 150 years ago. However, reality has caught up with Clifford. His once seemingly exaggerated claim that ‘it is wrong always, everywhere, and for anyone, to believe anything upon insufficient evidence’ is no longer hyperbole but a technical reality.

In ‘The Ethics of Belief’ (1877), Clifford gives three arguments as to why we have a moral obligation to believe responsibly, that is, to believe only what we have sufficient evidence for, and what we have diligently investigated. His first argument starts with the simple observation that our beliefs influence our actions. Everyone would agree that our behaviour is shaped by what we take to be true about the world – which is to say, by what we believe. If I believe that it is raining outside, I’ll bring an umbrella. If I believe taxis don’t take credit cards, I make sure I have some cash before jumping into one. And if I believe that stealing is wrong, then I will pay for my goods before leaving the store.

What we believe is then of tremendous practical importance. False beliefs about physical or social facts lead us into poor habits of action that in the most extreme cases could threaten our survival. If the singer R Kelly genuinely believed the words of his song ‘I Believe I Can Fly’ (1996), I can guarantee you he would not be around by now.

But it is not only our own self-preservation that is at stake here. As social animals, our agency impacts on those around us, and improper believing puts our fellow humans at risk. As Clifford warns: ‘We all suffer severely enough from the maintenance and support of false beliefs and the fatally wrong actions which they lead to …’ In short, sloppy practices of belief-formation are ethically wrong because – as social beings – when we believe something, the stakes are very high.

The most natural objection to this first argument is that while it might be true that some of our beliefs do lead to actions that can be devastating for others, in reality most of what we believe is probably inconsequential for our fellow humans. As such, claiming as Clifford did that it is wrong in all cases to believe on insufficient evidence seems like a stretch. I think critics had a point – had – but that is no longer so. In a world in which just about everyone’s beliefs are instantly shareable, at minimal cost, to a global audience, every single belief has the capacity to be truly consequential in the way Clifford imagined. If you still believe this is an exaggeration, think about how beliefs fashioned in a cave in Afghanistan lead to acts that ended lives in New York, Paris and London. Or consider how influential the ramblings pouring through your social media feeds have become in your very own daily behaviour. In the digital global village that we now inhabit, false beliefs cast a wider social net, hence Clifford’s argument might have been hyperbole when he first made it, but is no longer so today.

The second argument Clifford provides to back his claim that it is always wrong to believe on insufficient evidence is that poor practices of belief-formation turn us into careless, credulous believers. Clifford puts it nicely: ‘No real belief, however trifling and fragmentary it may seem, is ever truly insignificant; it prepares us to receive more of its like, confirms those which resembled it before, and weakens others; and so gradually it lays a stealthy train in our inmost thoughts, which may someday explode into overt action, and leave its stamp upon our character.’ Translating Clifford’s warning to our interconnected times, what he tells us is that careless believing turns us into easy prey for fake-news pedlars, conspiracy theorists and charlatans. And letting ourselves become hosts to these false beliefs is morally wrong because, as we have seen, the error cost for society can be devastating. Epistemic alertness is a much more precious virtue today than it ever was, since the need to sift through conflicting information has exponentially increased, and the risk of becoming a vessel of credulity is just a few taps of a smartphone away.

Clifford’s third and final argument as to why believing without evidence is morally wrong is that, in our capacity as communicators of belief, we have the moral responsibility not to pollute the well of collective knowledge. In Clifford’s time, the way in which our beliefs were woven into the ‘precious deposit’ of common knowledge was primarily through speech and writing. Because of this capacity to communicate, ‘our words, our phrases, our forms and processes and modes of thought’ become ‘common property’. Subverting this ‘heirloom’, as he called it, by adding false beliefs is immoral because everyone’s lives ultimately rely on this vital, shared resource.

While Clifford’s final argument rings true, it again seems exaggerated to claim that every little false belief we harbour is a moral affront to common knowledge. Yet reality, once more, is aligning with Clifford, and his words seem prophetic. Today, we truly have a global reservoir of belief into which all of our commitments are being painstakingly added: it’s called Big Data. You don’t even need to be an active netizen posting on Twitter or ranting on Facebook: more and more of what we do in the real world is being recorded and digitised, and from there algorithms can easily infer what we believe before we even express a view. In turn, this enormous pool of stored belief is used by algorithms to make decisions for and about us. And it’s the same reservoir that search engines tap into when we seek answers to our questions and acquire new beliefs. Add the wrong ingredients into the Big Data recipe, and what you’ll get is a potentially toxic output. If there was ever a time when critical thinking was a moral imperative, and credulity a calamitous sin, it is now.Aeon counter – do not remove

Francisco Mejia Uribe

This article was originally published at Aeon and has been republished under Creative Commons.

 
תגובה אחת

פורסם ע"י ב- נובמבר 13, 2018 ב- Uncategorized, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , ,

סיפורה של נורית

סיפורה של נורית

סיפורה של נורית

לאחרונה, נורית (שם בדוי) קמה בבוקר לעבודה בלי אותן האנרגיות והדחף שהיו לה פעם.

העבודה והתפקיד שהלהיבו אותה בעבר, כבר לא כל כך מלהיבות. העניין פחת, ובכלל היא מוטרדת ולא מוצאת את עצמה.

מה השתנה?

הכל – כולנו משתנים כל הזמן. גם נורית משתנה, משנה דעות, ערכים, הנאות, הרגלים ובעיקר חלומות ומטרות שמתפתחים או מתווספים עם הזמן, שינויים במצב האישי והגיל.

אז? מה אפשר לעשות? איך מתמודדים עם המצב המשתנה?

עלינו לקחת את הזמן ולבחון בכנות הראויה התחושות, את אותם הדברים שהבטן והלב מנסים להראות לנו בסדרה של רמזים שונים.

במאמר על שמיעה והקשבה שפרסמתי, התייחסתי לנושא גם בהיבט של הקשבה לשיחות הפנימיות שאנחנו מנהלים עם עצמנו. כאן אתייחס להקשבה לעצמנו.

ראשית על נורית לבחון את ההתנהלות השוטפת שלה ולשים לב האם יש שינוים בהרגשה הכללית ובדפוסי התנהגות בלתי מודעים.

אם אכן תזהה שינויים, יקל עליה לאבחן את המצב ובהמשך גם להחליט על הנהגת שינוי בהתאם להקשבה העצמית לנטיותיה ורצונותיה.

בין יתר הסימנים או הרמזים בהם ניתן להבחין אמנה כמה לדוגמה:

  • כמיהה שיגיע כבר יום חמישי – שבוע העבודה נעשה ארוך ולעומתו הסבלנות מתקצרת.
  • הקימה בבוקר כבר לא כל כך קלה כמו שהיתה בעבר.
  • רמת האנרגיות בעבודה נמוכות.
  • נטיה לעסוק בדברים שהם לא במוקד העיסוק העיקרי.
  • הפוקוס הרבה פחות חד ויותר מפוזר.
  • אין ייסורי מצפון על השקעה פחותה מ-100% בתפקיד.
  • מרבים להביט בשעון.
  • הסבלנות לעמיתים ולסביבת העבודה פוחתת.
  • חושבים על כך שהיינו מעדיפים עיסוק שונה.

אם נורית תזהה כמה מהסימנים הנ"ל או דומים להם בהוויה השוטפת שלה, בעבודה או בבית, יש להניח שתמצא שנדרש "תיקון" או שינוי על מנת לצאת מהמעגל הזה. המשך התנהלות ללא נקיטת צעדים משמעותיים, עשוי להגביר את חוסר שביעות רצונה ויגרום לתהליך יותר קשה של ניהול השינוי. עדיף להתמודד עם הבעיות בעודן בשלבי התחלה, כמו עם כל דבר.

הצעד הראשון הוא להקשיב לעצמה. לזהות ולהבין מה גורם לאותן תופעות. אילו מאוויים חדשים "צמחו" לה שלא מביאים לידי ביטוי את הצרכים החדשים או הסיפוק המבוקש. מה היא רוצה במקומם.

הקשבה עצמית כרוכה בפתיחות לקבל את העובדה שאנחנו משתנים. שדפוסי התנהגות שסיגלנו לעצמנו מתוך הרגל, חינוך מהבית, השפעות חיצוניות, מוסכמות חברתיות רווחות בסביבה בה אנו מתנהלים, אינן בהכרח כורח המציאות. בשלב הנוכחי של חייה זקוקה נורית להקשיב למה שליבה ובטנה אומרים, אפילו אם זה לא לגמרי מסתדר עם מה שהראש אומר, כי יתכן שלו קשה יותר לקבל, רציונלית, את הצורך בשינוי. "הראש", "השכל" עסוקים בחומר, במציאות, חוסר רצון לצאת מאזור הנוחות, בחשש לפנות לכיוונים חדשים. אינטואיטיבית נורית יודעת שעליה לעשות משהו. רגשית, ההרגשה של ההווה לא טובה, אבל ההיגיון נאחז במציאות המוכרת ובביטחון של הידוע והמוכר. כך נוצר סוג של קונפליקט בין הכמיהה למהלך שישפר את העתיד לבין הישארות במוכר והנוח לכאורה. הנוח הוא לא באמת נוח כפי שמבטאים כל הסימנים שהזכרנו קודם.

יש דרכים וכלים מגוונים על מנת לברר את הסוגיות הללו. לרוב , נדרש סיוע בבניית תהליך מסודר ומובנה על מנת לברר את הרצונות והצרכים החדשים. ברגע שאלה ברורים, יש כיוון ויעדים וניתן להתחיל בניהול השינוי.

על כך אשמח לשוחח ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , ,

כמו התחלה של בדיחה – היה פעם איש עשיר

כמו התחלה של בדיחה – היה פעם איש עשיר

לאחרונה, סיים מתאמן סדרת אימון איתי. החליט בנקודה מסוימת בחייו שהוא זקוק לשינוי. פנה אלי לסיוע, אסף את כישוריו, ניסיונו, הכישרונות שלו ובעיקר את רצונו העז להגשים חלום והביא עצמו, באמצעות כל האוצרות האלו שלו, לידי מעשה.

ביקש לקדם מיזם עסקי אותו התחיל. במסגרת האימון בחן את מטרותיו, חלומותיו, העקרונות, והאמונות שמנחים אותו, עיצב חזון והובן לו שהמיזם איננו עומד בפני עצמו, שהוא כרוך בשינויים משמעותיים בהתנהלות חייו. שנויים בסדרי עדיפויות ושיפור עמדות במרבית התחומים, הבריאותיים, האישיים, החברתיים, הכלכליים, המשפחתיים ועוד.

ערך מדרג מעודכן של הדברים שאכן חשובים לו על מנת להצליח. במהלך הבחינה התבררו לו, מה המטרה, ומה האמצעים, מה החזון ואלו כלים נדרשים על מנת להפכו למציאות.

ואז נזכרתי בסיפור ששמעתי:

Photo by Anton Darius | @theSollers on Unsplash

איש עשיר מאוד היה על ערש דוואי. ביקש מרעייתו, מאחר והיה קמצן וחמדן, שתקבור אותו עם כל הונו. אחרי הלוויה, חברתה הטובה באה לנחם אותה ותוך כך שאלה אותה אם באמת קברה אותו עם כל כספו. "כמובן", ענתה, "הרי זו היתה צוואתו, רשמתי צ'ק ושמתי בארון".

?המסקנה

מה אנחנו לוקחים איתנו במותנו ומה ברצוננו להשאיר אחרינו.

אז כנראה שאיתנו לא ניקח דבר חומרי כלשהו. אנו "לוקחים" עמנו את החוויות, האירועים ששווה לאצור אותם, זכרונות טובים של אושר, משפחה, אהבה, הצלחות שלנו, גאווה על הצלחותיהם של הילדים והנכדים. אלה הדברים, לדעתי ולדעת רובנו, החשובים שאנחנו משאירים בלכתנו. אבל חשוב מה עושים. איך צוברים, משמרים ומורישים את אותם הדברים.

מה עושים היום,מה סולם העדיפויות שלנו. איך ומה יכולים לתרום לסביבה, לקרובים, לעצמנו. איך אנחנו עושים שיהיה טוב, איך מגשימים משאלות ולא רק רוקמים חלומות, אלא, בעיקר איך מוציאים אותם לפועל.

מה גורם לנו סיפוק ונחת, איזו הרגשה יש לנו בזמן שאנחנו עושים מעשה? מה מעניק לנו את אותה הרגשה של סיפוק והצלחה?

הכל תלוי בערכים ובאמונות שלנו הנכונים לעת המסוימת.

בשלבים שונים בחיינו, האמונות והערכים שלנו ובעקבותיהם הדברים שמספקים אותנו, משתנים.

ככל שהצרכים הבסיסיים שלנו משתנים, בתקווה שמשתפרים, כך השאיפות שלנו, היעדים, משתנים.

מה שנחשב בעבר לשיא הצלחה, עבר למגירת הזיכרונות. אם נרצה להמשיך לחיות חיים בעלי משמעות, עלינו לשאוף לשיא חדש. כיבוש עוד פסגה מאתגרת יותר.

כמו המתאמן שהחליט ושינה, העביר שלב בחיים, התקדם, התפתח ורץ קדימה עם החלום והחזון. נחוש להגיע למטרה ואז להציב לעצמו מטרה נוספת ומאתגרת.

איך מנהלים בצורה מיטבית את השינויים הנדרשים במעשינו בהמשך לחלומות, לצרכים ולרצונות המתחלפים?

על כך אשמח לשוחח ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , ,

מה סבתא היתה אומרת

מה סבתא היתה אומרת

1. יושבת הקשישה בכסאה בגינת בית האבות, לפתע, נוטה הצידה. מיד מזנק אליה אח שעומד בקרבתה ומיישר אותה על הכיסא. אחרי כמה דקות שוב נוטה לאיטה לצד השני, שוב מזנק האח ליישר אותה וכך מספר פעמים. אחרי זמן מה מגיעים אליה לבקרה ביתה המבוגרת ונכדתה הנשואה הטרייה. "מה שלומך סבתא, איך בבית האבות החדש"? "לא משהו", -עונה, "לא נותנים לבן אדם לשחרר גזים!"

לפעמים אנו ממהרים להסיק מסקנות חפוזות. לרוב, אין המציאות אצל הזולת כפי שאנו מתארים לעצמנו. איננו יודעים מה מניע אותו, מה כוונותיו ולאן מועדות פניו. לעתים קרובות מאוד, נופתע. מאוד. אנו חווים את המציאות שלנו, מתוך עצמנו. מתבוננים בה עם העיניים שלנו ומנקודה סובייקטיבית מושפעת מהרגשות שלנו באותו פרק זמן, מהניסיון שלנו, הציפיות שיש לנו ומה שהיינו רוצים שיקרה.

איננו מסוגלים לנחש, בוודאי לא במדויק, מה מתרחש בקרב אדם אחר, גם אם אנו קרובים אליו ומכירים אותו זמן רב. מניעיו, כמו אלה שלנו, משתנים תדיר בהתאם למציאות של ההווה, הכאן והעכשיו בכל רגע נתון.

על כן, לפני שאנו נוקטים עמדה או מבצעים פעולה שיש לה השפעה של מישהו אחר, עלינו לברר ולהקשיב, לרצונותיו וצרכיו. המציאות שלו איינה המציאות שלנו.

2.אחרי שהסבתא ספרה איך באמת היא מרגישה במקומה החדש, פתחה הנכדה, שזה לא מכבר נישאה ואמרה: "בפעם הראשונה שהכנתי צלי בקר, (roastbeef) שאל אותי בעלי החדש והיקר, מדוע אני חותכת כשני סנטימטרים מהקצה של הנתח. עניתי לו שכך למדתי מאימי ואיני יודעת מה הסיבה. התקשרתי לאימא ושאלתי אותה, היא חשבה מעט והשיבה שבעצם, גם היא איננה יודעת, היא ראתה אותך, סבתא, חותכת את קצה הנתח כאשר הכנת צלי, לכן, גם היא חותכת". הסבתא הקשיבה בסבלנות והמתינה להמשך. "נו, סבתא", הפצירה בה הנכדה, "מדוע נהגת לחתוך את קצה הצלי"? "אהה…-ענתה הסבתא, תא האפייה היה קטן, התבנית קטנה, והנתח לא נכנס כולו…".

כמה דברים אנו עושים מתוך הרגל, ללא מחשבה אשר לסיבות? עד כמה אנו מודעים לעשים שלנו או למחדלים? כמה מחשבה אנו מקדישים להתנהלות היומיומית שלנו?

כמה נוח לנו לתפקד באמצעות "טייס אוטומטי" בלי להקדיש מחשבה אם נכון לנו הדבר גם לעת הזו. הרגלי תזונה, פעילות או חוסר פעילות גופנית, קשרים עם משפחה או חברים. הנחת הנחות שברוב המקרים מתבררות כלא נכונות.

קשה לצאת מאזור הנוחות, לשנות, לשפר עמדות, לעדכן הרגלים.

מה שבדרך כלל גורם לנו לעשות כן הוא התהוות של מצב קיצון. שינוי משמעותי בבריאות, במצב תעסוקה, אירוע בחיי משפחה או זוגיות וכד'. אולם, אם נפעיל מודעות באופן סדיר, נוכל להימנע מלהגיע למצבים קיצוניים ולא נזדקק לנקוט בצעדים קיצוניים. בעיות, כמו שינויים, קלים הרבה יותר לפתרון ולביצוע כאשר הם פשוטים וקטנים. כל בעיה נוצרת מאוסף של בעיות קטנות. כל שינוי גדול ניתן לפרק לשינויים קטנים שקל לעשותם

אין סיבה לעשות את אותם הדברים שתמיד עשינו, ללא מחשבה מחודשת, יש לקחת מדי פעם פסק זמן ולהקדיש מחשבה ובחינה אם אמנם מה משאנו נוהגים לעשות אכן נכון למקום, לזמן ונחוץ באותה מידה.

אל לנו לתת לחיים לנהל אותנו. אנו המנהלים של חיינו. אם לא נעשה כן, אנו חוטאים לעצמינו ולסובבים אותנו.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , ,

מה משפיע עלינו

מה משפיע עלינו

"האושר הוא עניין של גישה. או שאנחנו מאמללים את עצמנו או שאנו מחליטים להיות מאושרים וחזקים. כמות המאמץ זהה". קרלוס קסטנדה


אנחנו נוטים לחשוב לעתים קרובות שהחלטות וגישות שלנו מבוססות על הגיון ומחשבה עצמאית מעמיקה.
למעשה במקרים רבים ההחלטות או הגישה שלנו אל נושא או בעיה שעומדים בפנינו מוטות ע"י גורמים קוגניטיביים שונים, כפי שנמצא המחקרים שונים.
מודעות להטיות אלו יסייעו לנו לקבל החלטות נכונות יותר עבורנו ללא השפעה חיצונית.

להלן מספר דוגמאות:

  • היוריסטיקת הזמינות* – לא כל מה שעולה במוחנו למשמע או למראה נתון מסוים הוא אכן נכון. אנו יכולים להחליט החלטות מבוססות על ניסיון או ידע שאינם מבוססים על מציאות, אלא מושפעים מהתרחשויות או סיפורים בלתי ריאליים או בלתי נכונים. למשל ידיעה על התרסקות מטוס או רצח המוני יותיר רושם עז יותר מנתונים סטטיסטים על כך שיש הרבה יותר קורבנות ממחלת סרטן הקיבה מאשר רצח המוני, או הרבה יותר הרוגים בתאונות דרכים (יומיומיות לצערנו) מאשר מתאונות טיסה. הרושם שאירועים אלו משאירים במוחנו, משפיעים על אופן המחשבה ובעקבות כך עלולים לגרום לנו להחליט החלטות לא נכונות, כמו למשל להשקיע יותר באמצעי בטחון מפני רצח המוני מאשר במניעת מחלת הסרטן.

  • תופעת העדר – ככל שמספר האנשים שמאמינים במשהו גדול יותר, גם אם אין זה מציאותי או נכון, כך ההסתברות שגם אנחנו נאמין בכך גדלה. אין זה חשוב שאכן הרכב הנמכר ביותר בארץ הוא יעיל, חסכוני ובטוח,ככל שניראה יותר מהם, נאמין שהוא אכן כזה. התופעה רווחת במיוחד בתחום הפוליטיקה והאמונות הדתיות.
  • דבקות בהחלטה – מהרגע שהחלטנו משהו, החלטה זו הופכת להיות, לכאורה, חלק מהזהות שלנו. הן מלוות אותנו ונמצאות מול עיננו, בעבודה, בחניה, במקום המגורים ואפילו במיטה לצידנו. שיקולים של בחינת אפשרויות נוספות או אחרות נדחקים מגירות העמוקות של התודעה. אין החלטות שהן 100% נכונות או לא נכונות. הם מהוות אתגר ו"איום" על זהותנו ועל איך שאנו נראים בעיני עצמנו.
  • הנחת הנחות – אנו נוטים לראות דפוסים היכן שהם למעשה לא קיימים. לעתים אנו מניחים הנחות בלתי מבוססות, למשל אם מטילים מטבע, ונופל ארבעה פעמים על "עץ" קל יהיה לנו להניח שגם בפעם החמישית זה יקרה. יש דוגמאות רבות מתחום ההימורים או משחקי ספורט. תופעה קוגניטיבית זו משמשת אותנו היטב לזהות אנשים או אירועים ולכן מנוצלת רבות לעזר ע"י אנשי מכירות, אולם עלינו להיזהר מלראות דפוסים היכן שהם לא קיימים.
  • שמרנות – קשה לנו מאוד לקבל שינויים. האדם הוא יצור של הרגלים (G. Stanley Hall). נוח לנו להמשיך לעשות את אותם הדברים אליהם התרגלנו. אנו מוצאים את עצמנו עושים יומיום את אותם הדברים באותו אופן באותם זמנים. אנו פועלים באופן אוטומטי בהתאם לגירויים הסביבתיים. נוסעים לעבודה באותו מסלול וכך גם חוזרים הביתה, לעתים רחוקות אנו משנים את התפריט היומי לחלקנו הגדול יש את אותה רשימת קניות קבועה. דבקים בסגנון לבוש, קריאה, תכניות טלוויזיה וכיו"ב. גם כאשר סביבנו הכל משתנה בקצב כזה או אחר, לא פשוט לנו לקבל את השינויים ועוד יותר קשה לשנות את הרגלים המתחייבים.
  • הטיית הנודע (confirmation bias) – אנחנו חוסמים לעתים קרובות, עובדות שאיננו רוצים לקבל או לא נוח לנו איתם, למרות שאנחנו מודעים לנכונותם. למרות הכל נחפש סיבות "מתחת לאדמה" על מנת לחזק את התפיסה שלנו.

יש עוד דפוסי הטיה רבים שאם נכיר בהשפעה שיש להם על ההחלטות והגישה שלנו בחיי היומיום, נוכל להתנהל בצורה טובה ומועילה יותר עם עצמנו ועם הסביבה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

* היוריסטיקת הזמינות או היוריסטיקת הנגישות היא יישום פשטני של היוריסטיקה בהערכת ההסתברות על בסיס הקלות שבה אפשר לדמיין את התוצאות. כך, תוצאות שניתן לתארן ולדמיינן בקלות, המוצגות באופן טעון מבחינה רגשית, תחשבנה קלות יותר להצגה מתוצאות שקשה להבינן. התוצאה כאן היא, בדרך כלל, הטיה קוגניטיבית.

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,