RSS

תגית: התגברות

מה משפיע עלינו

מה משפיע עלינו

"האושר הוא עניין של גישה. או שאנחנו מאמללים את עצמנו או שאנו מחליטים להיות מאושרים וחזקים. כמות המאמץ זהה". קרלוס קסטנדה


אנחנו נוטים לחשוב לעתים קרובות שהחלטות וגישות שלנו מבוססות על הגיון ומחשבה עצמאית מעמיקה.
למעשה במקרים רבים ההחלטות או הגישה שלנו אל נושא או בעיה שעומדים בפנינו מוטות ע"י גורמים קוגניטיביים שונים, כפי שנמצא המחקרים שונים.
מודעות להטיות אלו יסייעו לנו לקבל החלטות נכונות יותר עבורנו ללא השפעה חיצונית.

להלן מספר דוגמאות:

  • היוריסטיקת הזמינות* – לא כל מה שעולה במוחנו למשמע או למראה נתון מסוים הוא אכן נכון. אנו יכולים להחליט החלטות מבוססות על ניסיון או ידע שאינם מבוססים על מציאות, אלא מושפעים מהתרחשויות או סיפורים בלתי ריאליים או בלתי נכונים. למשל ידיעה על התרסקות מטוס או רצח המוני יותיר רושם עז יותר מנתונים סטטיסטים על כך שיש הרבה יותר קורבנות ממחלת סרטן הקיבה מאשר רצח המוני, או הרבה יותר הרוגים בתאונות דרכים (יומיומיות לצערנו) מאשר מתאונות טיסה. הרושם שאירועים אלו משאירים במוחנו, משפיעים על אופן המחשבה ובעקבות כך עלולים לגרום לנו להחליט החלטות לא נכונות, כמו למשל להשקיע יותר באמצעי בטחון מפני רצח המוני מאשר במניעת מחלת הסרטן.

  • תופעת העדר – ככל שמספר האנשים שמאמינים במשהו גדול יותר, גם אם אין זה מציאותי או נכון, כך ההסתברות שגם אנחנו נאמין בכך גדלה. אין זה חשוב שאכן הרכב הנמכר ביותר בארץ הוא יעיל, חסכוני ובטוח,ככל שניראה יותר מהם, נאמין שהוא אכן כזה. התופעה רווחת במיוחד בתחום הפוליטיקה והאמונות הדתיות.
  • דבקות בהחלטה – מהרגע שהחלטנו משהו, החלטה זו הופכת להיות, לכאורה, חלק מהזהות שלנו. הן מלוות אותנו ונמצאות מול עיננו, בעבודה, בחניה, במקום המגורים ואפילו במיטה לצידנו. שיקולים של בחינת אפשרויות נוספות או אחרות נדחקים מגירות העמוקות של התודעה. אין החלטות שהן 100% נכונות או לא נכונות. הם מהוות אתגר ו"איום" על זהותנו ועל איך שאנו נראים בעיני עצמנו.
  • הנחת הנחות – אנו נוטים לראות דפוסים היכן שהם למעשה לא קיימים. לעתים אנו מניחים הנחות בלתי מבוססות, למשל אם מטילים מטבע, ונופל ארבעה פעמים על "עץ" קל יהיה לנו להניח שגם בפעם החמישית זה יקרה. יש דוגמאות רבות מתחום ההימורים או משחקי ספורט. תופעה קוגניטיבית זו משמשת אותנו היטב לזהות אנשים או אירועים ולכן מנוצלת רבות לעזר ע"י אנשי מכירות, אולם עלינו להיזהר מלראות דפוסים היכן שהם לא קיימים.
  • שמרנות – קשה לנו מאוד לקבל שינויים. האדם הוא יצור של הרגלים (G. Stanley Hall). נוח לנו להמשיך לעשות את אותם הדברים אליהם התרגלנו. אנו מוצאים את עצמנו עושים יומיום את אותם הדברים באותו אופן באותם זמנים. אנו פועלים באופן אוטומטי בהתאם לגירויים הסביבתיים. נוסעים לעבודה באותו מסלול וכך גם חוזרים הביתה, לעתים רחוקות אנו משנים את התפריט היומי לחלקנו הגדול יש את אותה רשימת קניות קבועה. דבקים בסגנון לבוש, קריאה, תכניות טלוויזיה וכיו"ב. גם כאשר סביבנו הכל משתנה בקצב כזה או אחר, לא פשוט לנו לקבל את השינויים ועוד יותר קשה לשנות את הרגלים המתחייבים.
  • הטיית הנודע (confirmation bias) – אנחנו חוסמים לעתים קרובות, עובדות שאיננו רוצים לקבל או לא נוח לנו איתם, למרות שאנחנו מודעים לנכונותם. למרות הכל נחפש סיבות "מתחת לאדמה" על מנת לחזק את התפיסה שלנו.

יש עוד דפוסי הטיה רבים שאם נכיר בהשפעה שיש להם על ההחלטות והגישה שלנו בחיי היומיום, נוכל להתנהל בצורה טובה ומועילה יותר עם עצמנו ועם הסביבה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

* היוריסטיקת הזמינות או היוריסטיקת הנגישות היא יישום פשטני של היוריסטיקה בהערכת ההסתברות על בסיס הקלות שבה אפשר לדמיין את התוצאות. כך, תוצאות שניתן לתארן ולדמיינן בקלות, המוצגות באופן טעון מבחינה רגשית, תחשבנה קלות יותר להצגה מתוצאות שקשה להבינן. התוצאה כאן היא, בדרך כלל, הטיה קוגניטיבית.

מודעות פרסומת
 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

?מי את/ה עכשיו

מי את/ה עכשיו?

כולנו מורכבים מחלקים שונים אותם אנו "מפעילים" בהתאם לצורך ולנסיבות. כל אחד מהחלקים משתנה לאורך הזמן, מתפתח, גדל ומוסיף יכולות, מגלה כישורים ורוכש ניסיון. חלקנו, גם שוכחים או מזניחים יכולות וכישורים שאיננו משתמשים בהם ועם הזמן אלו מתנוונים. אחזור לכך בהמשך.

כבר בגיל צעיר מאוד, אנחנו מפעילים את החלקים השונים, פעם כבנים/בנות להורינו, פעם כאחים בוגרים או צעירים, כילדים במסגרת החינוכית והחברתית. בכל "הפעלה" כזו אנו פועלים בצורה שונה מתאימה לנו לאותה סיטואציה.
יכולים להיות מפונקים בבית ונועזים או גיבורים במסגרת חברתית. יכולים לבלוט בכיתה עם ידע רב, ולהיות מאופקים בהפסקות במסגרת החברתית.

ככל שנשכיל, עם ההתבגרות והניסיון, להיות מודעים לחלקים אלו של עצמנו, לכישורים, היכולות, החוזקות והחולשות שלנו, נוכל לשלב ביניהם על מנת להשיג את מבוקשנו להתנהל טוב יותר.

אנחנו ילדים של הורינו, אחים, חברים, חיילים, בעלי מקצוע, חברים בארגונים שונים ונושאי תפקידים במסגרות שונות. הכל בו בזמן. מנהלים בעבודה ועם שיחת טלפון אחת מהגן או מבית הספר מיד חובשים כובע של הורה. יכולים להיות מדען במעבדה ועם קבלת צו הופכים להיות חייל ממושמע.

כולנו עשויים חלקים חלקים ובכל חלק האני מתפקד אחרת. בכל מצב אנחנו דורשים מעצמנו דרישות שונות ומפיקים תפוקות שונות.

מה מחבר בין כל התפקידים אותם אנו ממלאים ומחליפים, לעתים מספר פעמים ביום הלוך ושוב?

אם יבקשו מאיתנו לענות על שאלה פשוטה: "מי את\ה?" מה נענה? מה הזהות שלנו? מגדר? מקצוע? מצב משפחתי? אמונה? תכונות אופי? ערכים? אפשר לענות תשובות רבות וכולן נכונות.

בתקופות שונות בחיים, התשובה הראשונה, זו שמשקפת את הזהות שלנו עשויה להשתנות.

האם התשובה העולה ראשונה במוחנו היא התשובה אותה נבטא במילים? האם מה שהיינו רוצים לענות לשואל היא מי אנחנו עכשיו או מי היינו רוצים להיות?

באיזו מידה הננו מרוצים ומסופקים עם ההוויה שלנו? האם איננו משלימים עם מצב נתון אותו אנו מקבלים כגזרת גורל?

אנחנו משתנים מהיום בו הביצית פגשה את הזירעון. שינוי לעתים קרובות הוא הרבה יותר קל, מועיל וזמין ממה שחושבים.

בואו לא נהיה שבויים של מגבלות שלנו. אפשר להפוך מגבלות ליתרונות כפי שאפשר להיווכח בקישור הבא. עובדה!

https://en.wikipedia.org/wiki/Jessica_Cox?wprov=sfla1

נכון מרשים? אם היא יכולה, למה לא אנחנו?

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

אשמח לפגישה ללא התחייבות. פרטי קשר: ronen@consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

​הזמן שווה! זהב?

​הזמן שווה! זהב?

ככל שהנך מתבגר הזמן בין ימי ההולדת מתקצר.

הפנאי והסבלנות שיש לך להקשיב לשטויות מתקצרים וכן גם הסבלנות לסבול כסילים.

מאחר והזמן שאתה מעריך שנשאר לך עד שיגיע יומך הולך ומתקרב, ערך הדברים משתנה בהתאם. סדר העדיפויות מקבל סידור מחדש ודברים שאך שנים מעטות לפני נחשבו בעיניך ליקרים ללבך או משמעותיים הופכים להיות שוליים.

ערכו של רכוש, עצמים, חפצים הולך ופוחת ככל שהם לא נחוצים לתפקוד היומיומי שלך. לעומת זאת, ערכן של חוויות עולה. נסיעות, תערוכות אומנות, הצגות, קונצרטים, יחסים אישיים ובילוי עם משפחה וחברים מספקים יותר מבעבר, ותורמים לאיכות חייך. מה שנכון בכל שלב בחיים, מקבל משמעות הרבה יותר מתגמלת.

אם פעם השתתפת במרוץ אחרי הישגים חומריים ונטית להתכופף עפ"י לחצים חברתיים שהופעלו עליך או על בני משפחה, היום אתה הרבה יותר מתחשב ברצונות ובשיגעונות שלך. הרבה יותר קל לשים פס על מה שחושבים או איך אתה ניראה כאשר אתה רוקד או משתולל עם נכד צעיר. פתאום החיים מקבלים צבעים אחרים ואתה מוכן לשקול ואפילו לעשות דברים שפעם רק המחשבה עליהם היתה מביכה ומוכנסת למגירה.

התובנות האלה מגיעות עם ניסיון החיים. הגיל מקנה לנו, אם רק נותנים לעצמנו, סוג של חופש שלא הרשינו לעצמנו בעבר כאשר נתנו לסביבה להשפיע עלינו ולכפות התנהגויות "רציניות", אחראיות ומחושבות.

בשלב מסוים אתה מתעורר ליום בו אתה מבין שעברת את מחצית חייך, בהנחה המקובלת של "עד 120". אתה מבין לפתע שהמחצית שעברה היתה קשה ומאתגרת, אבל המחצית שנותרה לך הרבה יותר קצרה. אתה עושה ספירת מלאי ומוצא שדברים רבים שרצית כבר כניראה לא תספיק או תוכל לעשות, אבל יש עדיין ממה ליהנות.

אז מה נישאר לך לעשות?
את כל אותם הדברים שעושים לך טוב. את מה שאתה עדיין יכול ולא מכאיב, או לא עושים לך סחרחורת או צרבת, או לא כרוכים בשתייה מרובה עם שרותים רחוקים. כל מה שאתה יכול לעשות לבד, בלי סיוע של אדם או מכונה.
והכי הכי חשוב, לנסות להעביר את המסר לדור הבא.
שלא יחכה עד שיבה. שידע להבחין בין מה שבאמת חשוב ומה שפחות. על מה יסתכל בעתיד במבט של פספוס  במקום עם הרגשה טובה  של חוויה, של נסיעה מהנה או הרפתקה שנשארו טבועות בנשמה.

שתהיה הבחנה בין הערך המוסף של עוד רהיט מפואר או ג'יפ מהודר מול טיול עם המשפחה או התפעמות מול יצירת אומנות גדולה.  בין הנחת מרכישה של עוד חדר או קומה מול סיפוק של מעשה יצירה.

ויפה שעה אחת …או יממה.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-to

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

לנהל או להיות מנוהל?

לנהל או להיות מנוהל?

החיים מזמנים לנו שמחות, הזדמנויות וגם, איך לא, התמודדויות לא פשוטות.
שמחות, כמובן אנחנו מקבלים בברכה, לא בודקים בדרך כלל איך ולמה, נהנים ומפיקים הנאה ועונג.
הזדמנויות, זה כבר עניין שונה. ראשית, יש להיות ערים ולזהות את ההזדמנות. פעמים רבות הן חולפות מולנו ותוך חוסר תשומת לב, הן חולפות, לרוב, בלי שוב. אכן, לא שווה להצטער על כך, אלא רק ללמוד מהניסיון ולשים לב בעתיד. בחיים יש הזדמנויות רבות, עלינו רק להיות מודעים. אז נוכל לזהות אותן, להחליט אם אכן אלה הזדמנויות שאנו מעריכים שיוכלו להוות מהלך מועיל לנו, לבדוק אותן ולפעול עפ"י מיטב הבנתנו ושיפוטנו.

התמודדויות, הינן "סרט" שונה לגמרי. כאן מדובר על אתגרים, לפעמים לא פשוטים הכרוכים בפגיעה פיזית או רגשית. משברים* אלה, לרוב, לא מצטמצמים להתמודדות פרטית אישית, אלא משפיעים על הסביבה הקרובה ביותר ואף לסביבה רחבה במידה זו או אחרת. למעגלי משפחה, תעסוקה, חברים וכ'.

לאורך ניסיוני נוכחתי שמבט מפוקח ואובייקטיבי, לא רק יכול, במקרים רבים לעזור בפתרון בעיות ומשברים, אלא להסיר את התפיסה של מציאות מסוימת כבעיה ולהביא להכרה שהיא בכלל נוצרה (התפיסה של ה"בעיה") עקב גישה סובייקטיבית/רגשית של הנסיבות. כלומר, מה שנתפס על ידינו כמשבר, עצם שינוי הגישה כלפיו, מעלים אותו.

יש משברים שדורשים התמודדות והתערבות של גורמים מקצועיים/קליניים. גם בהתמודדות עימם יש צורך בנקיטת גישה המתאימה במקביל לטיפולים הנדרשים ע"י גורמים מקצועיים שמהווים חלק מיישום ההחלטות הנובעות מהגישה אל המציאות.

משברים מטבעם מופיעים בלי הודעה מוקדמת תמיד בזמן הפחות מתאים וכרוכים במקרים רבים בהפעלת מערכות טכניות חיצוניות שונות. דורשים סוג של ניהול מול גורמים "סביבתיים" שונים, משפחתיים, חברתיים, ביורוקרטים, רפואיים, מנהליים וכ'.

הניהול, מסתבר, איננו נדרש רק מול גורמים חיצוניים. בראש ובראשונה, נדרשת התמודדות עצמית, אישית לוחצת תרתי משמא עם עצמנו.

כאן נכנסים אלמנטים רבי עוצמה ומתוך כך בעלי השפעה, למערכת ההפקה של "הסרט".

אני מבקש לסייג ולציין שיש משברים שדורשים התמודדות והתערבות של גורמים מקצועיים/קליניים. גם בהתמודדות עימם יש צורך בנקיטת גישה המתאימה במקביל לטיפולים הנדרשים ע"י גורמים מקצועיים שמהווים חלק מיישום ההחלטות הנובעות מהגישה אל המציאות.

בשלב זיהוי המשבר רצוי לטפל מוקדם ככל האפשר ולא להתכחש אליו או לדחות את הטיפול בו, כי אז הוא רק מתעצם ומסתבך. יש מתוך כך, להחליט מספר החלטות מתחייבות מהמצב, לא קלות בעליל:

  • לנהל אותו ולא לתת לו לנהל אותנו.
  • להיות מודע לכך שהתמודדות עם בעיה נעוצה בגישה שלנו אליה. איננו יכולים לשנות מציאות, הדבר היחיד שיכולים לעשות הוא לנקוט בגישה שתסייע לנו ולא כזו שתנציח או תעצים את ההשפעה של הבעיה או המשבר על ההוויה שלנו.
  • עם כל הקושי, (קל להגיד ולא פשוט להסיר אותה) דאגה לא עוזרת. להפך. היא מקפיאה ומונעת מחשבה צלולה והגעה להחלטות מחושבות והגיוניות.
  • החלטה על גישה פרואקטיבית.
  • לבחון את כל האפשרויות ולשאול את כל השאלות העולות במוחנו ובעיקר אלה שעולות במוחם של אנשים אוביקטיביים.
  • להסתכל על הבעיות בעיניים פקוחות מבלי להעצים אותן מעבר לממדים האמיתיים.

יש מאגר רב של שאלות וכלים על מנת לסייע להתמודדות עם משברים ובעיות.
שאלות לדוגמה שיעזרו לנו להתמודד:

ScreenHunter_31 Feb. 07 19.11.jpg

  • מה יקרה אם אעשה XXX?
  • מה יקרה אם לא אעשה XXX?
  • יש עוד נקודות מבט על הבעיה?
  • אם הייתי צריך לייעץ בבעיה דומה לחבר/בן משפחה, מה הייתי אומר?
  • אם הייתי מתייעץ עם פלוני שאני מעריך דעתו מה היה אומר לי?

שוב, יש לזכור, שאנו, בני האדם, איננו שבויים של המגבלות שלנו.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-to

*משבר- הגדרות והרחבות
החיים מזמנים לא מעט מצבים שבהם אנו נאלצים להתמודד עם אירועים קשים או מעברי חיים מאתגרים כמו לידת ילד עם מוגבלות או איתור המוגבלות בשלב מאוחר יותר.
במקרים כאלו זקוקים למענה מידי באמצעות אוזן קשבת, הכוונה או ייעוץ נקודתי. טיפולים פסיכולוגיים ארוכי טווח עשויים אמנם לעזור לאדם השרוי במשבר, אך קודם לכן יש להציע לפונה התערבות ראשונית, אשר תסייע לו להמשיך את מהלך חייו, עם או בלי עזרה מקצועית נוספת.
מהו משבר?
כיום נהוג להגדיר משבר בתור אובדן שיווי משקל הנובע ממפגש בין גירוי המעורר דחק (לחץ) לבין התגובות המתעוררות בעקבותיו אצל האדם. המשבר נובע מתסכולן של מטרות חשובות בחייו של האדם. בכל משבר יש לחפש את המשמעות הסובייקטיבית שלו עבור האדם החווה אותו.
חווית המשבר כרוכה בכישלון של הפעלת שיטות של פתירת בעיות המוכרות לפרט. מצב זה עשוי להותיר אותו, מצד אחד, עם חוויה קשה של חוסר אונים, ומצד שני, להניע אותו לחפש שיטות חדשות להתמודדות עם מצבו.
ההתמודדות עם רוב המשברים נמשכת בין שבוע ל-6 שבועות. חלק מהמשברים עשויים להשאיר צלקות שנשארות זמן רב יותר, אך אחרים יכולים להוביל דווקא ללמידה, לצמיחה ולהתפתחות אישית. ניתן לחלק את התפתחות המשבר ל-4 שלבים מרכזיים:
  • שלב ראשון – הצפה רגשית: ההיתקלות הראשונית עם מצב המשבר מובילה להצפה רגשית הכוללת תחושות של חרדה, בלבול קוגניטיבי, חוסר אונים ועוד. לעיתים, תוך כדי המשבר ואף לאחריו, עושה האדם שימוש במנגנוני הגנה של הכחשה או הדחקה .
  • שלב שני – מאמץ חירום לפתרון בעיה: בשלב זה האדם מנסה לגייס את משאביו כדי לנסות להתמודד בהצלחה עם מצב החירום. ההתמודדות יכולה להוביל לפתרון מוצלח כמו השלמה או תהליך בריא של אבל, או לחילופין להעמקת ההימנעות וההכחשה.
  • שלב שלישי – בלבול קוגניטיבי: בשלב זה מגיעים לשיא מאפיינים של חוסר ישע, אי שקט מוטורי, חרדה מציפה, בריחה מהמציאות ועוד.
שלב רביעי – עבודה מנטאלית: בשלב זה נפתח הפתח לפורקן מילולי ורגשי בעקבות המשבר. ישנו שיפור מסוים ביכולת ההסתגלות, המאפשר להתחיל בתהליך הבריא של הערכה מחודשת של הבעיה וחיפוש סוגים שונים של פתרון.

 

תגים: , , , , , , , , , , , , ,

מי חזק?

מי חזק?

אנשים חזקים הם לאו דווקא בעלי שרירים או כושר פיזי מעולה.

אנשים חזקים מתמודדים בהצלחה באתגרים יותר קשים ומסובכים מהרמת משקולות או משיכת קטר של רכבת.

אנשים חזקים באמת רואים במכשול אתגר, בטעות הזדמנות ללמוד, בניסיון כושל, מקפצה.

אנשים חזקים נמנעים מלהקשיב ל"גונבי החלומות" שסביבם. לא שומעים להערותיהם של "אנשים רעילים" או כאלה שרואים שחורות, פסימיים ומדכאים יוזמה, יצירתיות והעזה.

מאמצים שינויים בחדווה, יותר מכך, יוצרים שינויים. אנשים חזקים הינם גמישי מחשבה, לא שבויים של תפיסות מקובלות ובוודאי לא שבויים של המגבלות שלהם.

אנשים אלה לא מנסים למצוא חן בעיני כולם ולהתחבב על הכל. הם אומרים לא כאשר זה מתבקש ואינם מהססים לשנות כיוון באומץ כאשר ניראה להם שהדרך בה הולכים כבר לא מובילה לאן שהם רוצים להגיע.

אנשים חזקים, למרות החשש, מעיזים וחותרים לעבר היעד, גם אם הזרם מתנגד.

אנשים חזקים יודעים לנווט בין העבודה לאיכות החיים שלהם, של המשפחה, דואגים לבריאותם הפיזית והנפשית.

אנשים חזקים מטפחים את הכישרונות שלהם, נוברים באוצרות החבויים שלהם מוציאים אותם שוב לאור ומחזירים אותם לשימוש.

אנשים חזקים יכולים לסלוח לעצמם ולזולת. יכולים להסיר מהדרך כעסים, קנאה, וכל מה שלא תורם ורק מכביד על המסע לעבר המטרה.

אנשים חזקים יודעים, בעת הצורך, להתעודד ולעודד ולמשוך איתם אחרים, לתת להם השראה ותקווה.

אנשים חזקים לא נרתעים מקושי. תירוצים לא מהווים חלק מארגז הכלים שלהם.

אנשים חזקים הופכים חסרון ליתרון.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

איך שצעקו, עלי?

איך שצעקו, עלי?

עלי? באמת?

אחרי כמה ימים בבקו"ם, מגיעים ליום הראשון בטירונות. חורף 1969. בסיס ירדני לשעבר, אי שם בגדה המערבית (עדיין לא המציאו את "יהודה ושומרון").

ScreenHunter_53 Jun. 13 20.24

יורדים מהמשאית, כן, אוטובוסים יש באותה תקופה רק בחיל האוויר. עם המדים החדשים והלא מתאימים, הקיטבג והחששות בלב ובבטן.
כמה מכ"ים מזרזים אותנו. רצים בגשם, בקושי, עם הציוד והנעליים הנוקשות על דרך בוצית לעבר המבנים ואז נשמעת שאגה – "חייל!"
התואר הזה, מסתבר נטמע מהר מאוד. הזהות החדשה, הבוטה, המקיפה גורמת לי להישמע לקריאה, להפנות את פניי לכיוונה לראות מולי במרחק לא גדול, חייל שניראה כמו מפקד עם כל מיני סמלים, שרוכים וכ' מסתכל אלי בעיניים, מצביע על פרצופי וצועק "תזהר לך! נכנסת לי בין העיניים"! הסתבר לי בדיעבד שהיה זה הוד רוממותו סמל המחלקה.
בהסתכלות לאחור, הוא לא פנה למישהו מסוים. אמירתו היתה מופנית לכל מי שהסתובב. אבל היא בהחלט השפיע מאוד על ההרגשה באותו רגע וגם על היחס אליו לאורך השבועות הבאים.
המשפט הזה, בצורה בה הוא נאמר, גון הדיבור, העוצמה, ליווי האמירה במבט הזה, בהפניית האצבע מהעיניים שלו לעבר הכיוון שלי, צרבו בזכרוני רושם בל ימחה.

האירוע השאיר גם כמה תובנות ושיעורים לחיים.

לא לקחת אישית דברים שאינך הנמען המפורש שלהם.

לא להסתובב או לענות כשלא פונים אליך.

עוצמת הקול בהם נאמרים הדברים לא נותנת להם תוקף.

אפשר להשפיע על אנשים במצבים שונים גם כשאין משמעות לדברים, ובלבד שליווית את אותם בשפת גוף מתאימה.

זכרונות אינם נמחקים ועשויים לסייע לנו בחיים.

לכן יש חשיבות לדברים שנאמרים, גם למי שמדבר וגם לשומעים ולמקשיבים.

לא לקחת אישית דברים שאינך הנמען המפורש שלהם
יש לנו נטייה לערב רגשית דברים שנאמרים עם השיחות הפנימיות שלנו. לעתים קרובות כאשר אנחנו שמעים סיפור על מקרה, הערה או תגובה של מישהו לדבר שקרה, זה מעלה בנו זכרון או הרגשה, תחושה שמתקשרת ומתייחסת אלינו, כאשר למעשה בהחלט יכול להיות שאין הדבר נאמר ביחס אלינו. פעמים רבות עוד בטרם המדבר סיים את דבריו אנחנו כבר ניסחנו בראש את התגובה. לפעמים זה יכול להיות בנוסח "אצלי קרה משהו הרבה יותר קשה/כואב/עצוב/מצחיק" וכ'. מדי פעם עוד לפני סיום דבריו יש לנו תשובה מוחצת העונה על מדוע מה שהוא אומר לא נכון, לא מדויק, או במקרה הקיצוני למה איננו אשמים במה שהוא אומר למרות שלא היתה כוונה להאשים או להטיל אחריות עלינו.

לא להסתובב או לענות כשלא פונים אליך
לא כל שיחה שמתקיימת בסביבתך מצריכה את התגובה האישית שלך ו/או מכוונת אליך. "שתיקה שווה זהב", "סייג לחוכמה שתיקה", "מוטב לשתוק ושיחשבו שאתה חכם מלדבר ולהוכיח את ההיפך". יש אין ספור פתגמים המלמדים את העיקרון הזה, ודי לחכימא ברמיזא.

עוצמת הקול בהם נאמרים הדברים לא נותנת להם תוקף
imageכאשר דברים נאמרים בצעקות, הם לא יותר ברורים. במקרה הטוב מעוררים תגובה של "ברח או הלחם" (fight or fly). עוצמת הקול לא הופכת את מה שנאמר לדברי טעם או חוכמה. להפך. זה מעורר התנגדות וסלידה. לרוב מי שצועק, נוקט בצורת תקשורת זו כי הוא יודע שמה שיש לו להגיד הוא חסר תכלית, מהות וכ'.
דברים שנאמרים ברוגע, בשקט ובכנות, משפיעם וניתנים להקשבה והבנה.

אפשר להשפיע על אנשים במצבים שונים גם כשאין משמעות לדברים, ובלבד שליווית את אותם בשפת גוף מתאימה
כמה פעמים בילדותינו להורים, למורה ולפעמים לכל מבוגר היה די במבט משמעותי על מנת להבהיר את דעתו או רצונו? מחקרים ומאמרים רבים מספור מדגימים שפת גוף אילמת שלעתים קרובות מבטאת בצורה חד משמעית  מה שבמילים יותר קשה להביע.

זכרונות אינם נמחקים ועשויים לסייע לנו בחיים
אם אנחנו בריאים, כל הזיכרונות שלנו אצורים במוח. אם ה"מתג" המתאים יופעל, בעת הצורך או באירוע מתאים הזכרון המסוים יצוץ ויעלה למודעות. למעשה אפשר במקרים רבים, לגרום לזכרונות להעלות מה"מגירה" של תת המודע לפני השטח של המודע ולנצל אותם על מנת להשתמש בהם להחלפה של הרגלים לא רצויים ברצויים, לחזק ביטחון, אורח חיים בריא יותר, לעזור לנו לעשות דברים הזקוקים ל"דחיפה" קטנה או גדולה על מנת להניע אותם (אותנו) לעשייה.

ScreenHunter_52 Jun. 13 20.19

אלו הם חלק מה"שיעורים" והתובנות אותם למדתי מהמקרה הבודד שספרתי. כמוהו אנחנו חווים רבים בחיינו. יש מקרים שבהם חשנו תחושות של הצלחה, יש כאלה של אושר, סיפוק וגם תסכול או אכזבה. כל מקרה כזה השאיר זכרון טמון במגירה שלו. מכל מקרה כזה ניתן ללמוד ולהפיק תועלת להמשך. אנחנו יכולים (לדעתי גם צריכים) "לשחק" איתם לחבר ביניהם, לנתח אותם לבדוק מה ניתן ללמוד מהם אילו לקחים ניתן להפיק וליישם על מנת לעזור לעצמינו ולסביבה.

לצורך זה יש כלים לא מעטים. שאלו אותי:
התקשר
©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-top.com

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- יוני 13, 2017 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , , , , ,

מה שכחת?

מה שכחת?

משהו אישי

ScreenHunter_45 Jun. 05 20.44

החנות של אבא

 עליתי לארץ לפני 54 שנים.

כ-30 שנים מהעליה לא בקרתי בעיר הולדתי בה גרתי עד גיל 12. לא הרגשתי געגוע או צורך לחזור. שום דבר לא משך אותי לשם. משפחה כמעט ולא נשארה שם וחלק מאלה שנשארו באו לבקר. עם חלק אחר הקשר התרופף. רוב החברים הקרובים גם עלו. החיים זרמו לכיוונים שונים והנושא לא ממש עניין.

אחד הזרמים של חיי הביאוני אל תפקיד שהיה כרוך בנסיעות למקומות שונים בעולם. באחת ההזדמנויות, הייתי צריך להגיע לארץ הולדתי. סוכנת הנסיעות שידעה מהיכן הגעתי הפתיעה אותי בכרטיס טיסה ללא עלות לעיר הולדתי. כמובן שלא סירבתי להזדמנות הזו.

מאחר וזו היתה נסיעת עסקים עמוסה בפגישות עבודה שהצריכה הכנה מרובה לפני ובמשך הנסיעה, הראש לא היה פנוי למחשבות על הביקור הלא מתוכנן בעיר הולדתי.

עם סיום עיסוקי הגעתי לשם. שמחתי לפגוש את בן הדוד היחיד שאיתו הייתי בקשר רצוף, להכיר את משפחתו שלא פגשתי מעולם. התארחתי בביתו, ישבנו בערב לדבר, "להשלים פערים". בבוקר אשתו והוא, אנשים עסוקים בתפקידים חשובים, יצאו לעבודתם ואני יצאתי לטייל ברגל במרכז העיר. בזמנו, לאבי היתה חנות גדולה ומוכרת ברחוב הראשי של העיר.

עברתי בדרכי במקומות שלא ראיתי מעל 30 שנים. לא היתה לי בעיה לזהות. לא היתה גם בעיה לנווט את דרכי. הופתעתי. ואז הגעתי לרחוב הראשי, למקום בו היתה החנות. בעל קיוסק שכן, בו עצרתי לקנות לי משקה קר, ראה אותי ומיד אמר, "אתה הבן של נתן". שוב הופתעתי, הפעם עוד יותר. אחרי תקופה כה ארוכה, הוא ראה בי את דמותו של אבי. הוא זכר אותו, מיד הסיק שאני בנו. התרגשתי, נדהמתי.

ScreenHunter_46 Jun. 05 20.45

כך זה ניראה אז הרחוב הראשי

המשכתי בטיול הרגלי. פסעתי על אותן מדרכות בהן הייתי הולך מדי יום יותר מפעם אחת. רגליי הביאוני לפתח חנות שהיתה בבעלות אחת המשפחות שאיתם היינו בידידות קרובה.

לא חשבתי על זה קודם. לא תכננתי, לא התכוונתי, הגעתי. בפנים היו שני אנשים ששרתו מספר לקוחות. עמדתי בתוך החנות, סמוך לכניסה מספר דקות והסתכלתי קפוא על החנוונים. בהבזק של רגע זיהיתי את זוג האחים, אחד בגילי, והשני שנתיים מבוגר ממנו. זו היתה החנות של הוריהם, היא עדיין קיימת. הם ממשיכים את הוריהם. היינו חברי ילדות. היינו חברים באותה תנועת נוער, למדנו באותה כיתה ושיחקנו ביחד.

עמדתי דום, לא מסוגל להוציא מילה גם כאשר שניהם הרימו את מבטם ושאלו אותי כהרגל חנוונים, במה אני מתעניין, ואז שניהם זיהו אותי וצעקו את שמי.

"פלונטר" בגרון. חוסר אפשרות להוציא מילה, דמעות התרגשות מציפות את העיניים וחיבוק משולש הדוק וממושך.

גם עכשיו כשאני כותב את הדברים עדיין עולה התרגשות.

אז נפתחו הזיכרונות, המשך הטיול בעיר הביאו אותי למקומות כאילו נשכחים, בתי הספר, הקן של התנועה, הבית שלנו, הבית של הדודים ועוד.

ההתרגשות היתה גדולה והחוויה מסעירה.

אכן מקומות כאילו נשכחים. היום אני יודע. מתעניין בענייני מוח ומודעות. מאמן, לומד עוד.

המוח אוגר. גם דברים שאנו חושבים שחלפו, נשכחו נמצאים שם. חוויה טראומתית לא תיתן להם לשקוע ותטריד. חוויות ואירועים רגילים ושגרתיים מוכנסים למגירות "ארכיב". המוח, בעת הצורך ידע לפתוח את המגירות ויעלה אותם למודעות.

בין כל זיכרונות הידע הצבור במוחנו יש דברים רבים שאפשר להשתמש בהם על מנת לממש רצונות, לשנות הרגלים ולהפיק מהם תועלות להווה.

ניתן לשחזר ולהשתמש בזיכרונות של אירועים, חוויות ומעשים מהנים ומספקים מהעבר על מנת לעשות דברים שרוצים גם כאשר אנו מרגישים ש"שרירי" הרצון והכוונות קצת התנוונו או התרופפו.

עובדה. ללא כתובת וללא "ווייז" הגעתי בלי כוונה וללא משים לכתובות מדויקות. אנשים זיהו אותי גם כשלא ראו אותי מעל 30 שנה בזכות דמותו הצרובה לטובה של אבי בזיכרונם.

גם אתם יכולים להוציא את רצונכם אל הפועל בזכות היכולות הטמונות בזיכרון ובתת מודע.

אשמח לעזור.

התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,