RSS

תגית: אמפתיה

The difference between management and leadership.

Photo by Ashley Whitlatch on Unsplash

Millions of words have been written about the subject. Here I will tell about one short example that illustrates the meaning of leadership. While a manager creates value, generates results and administrates effectively, if the knowledge and talent exist of course, the leader does much more, on top of all that.

First of all, builds the team making all members feel valuable. Induces an atmosphere of cooperation, loyalty, dedication, empathy. The leader does that, not just by issuing orders or commands. The leader, does it by leading, showing the way, doing. The leader inspires.

Now the short real time example story.

The leader had a quite serious accident. Multiple bone fractures including some in the spine and a small brain hemorrhage. The close team of 6-7 working with the manager of that medium size organization was devastated, torn with worry.

Interned in the hospital, laying in bed with one leg in a plaster cast from the toes to the hip and the neck in a collar immobilizing the head. Three days of examinations, scans, x-rays, doctors weighting what would be the right treatment approach, what type of operations to perform.

The team is in constant close contact asking for updates and hoping for the best.

The leader feels the stress the team is going through, not only the worrying about the health situation of the “boss”, but they must keep the organization up and running.

36 hours after the accident, while uncertain of the extent of the damage that “boss” has a meeting in the hospital while still in bed with a team member and together, define the actions to be taken. Then, a day later, realizing that the team stressful situation demands some pressure release, picks the phone and orders a take away surprise lunch to be delivered to the office.

It takes a special way of addressing the complex situation. Dividing attention and considering not only the self, but the implications on all involved.

This is an example of how being unselfish, zooming out and considering the big picture, not only helps crystallize a close knitted team, but, not less important, giving the leader some peace of mind counting on the team to make the best efforts.

A small detail with a strong and lasting impact generated by honest concern that reinforces that inspiration, a vital ingredient in the leadership recipe.

מודעות פרסומת
 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- אוגוסט 9, 2018 ב- אימון אישי, מחשבות ותובנות

 

תגים: , , , , , , , , , , , , ,

מה שכחת?

מה שכחת?

משהו אישי

ScreenHunter_45 Jun. 05 20.44

החנות של אבא

 עליתי לארץ לפני 54 שנים.

כ-30 שנים מהעליה לא בקרתי בעיר הולדתי בה גרתי עד גיל 12. לא הרגשתי געגוע או צורך לחזור. שום דבר לא משך אותי לשם. משפחה כמעט ולא נשארה שם וחלק מאלה שנשארו באו לבקר. עם חלק אחר הקשר התרופף. רוב החברים הקרובים גם עלו. החיים זרמו לכיוונים שונים והנושא לא ממש עניין.

אחד הזרמים של חיי הביאוני אל תפקיד שהיה כרוך בנסיעות למקומות שונים בעולם. באחת ההזדמנויות, הייתי צריך להגיע לארץ הולדתי. סוכנת הנסיעות שידעה מהיכן הגעתי הפתיעה אותי בכרטיס טיסה ללא עלות לעיר הולדתי. כמובן שלא סירבתי להזדמנות הזו.

מאחר וזו היתה נסיעת עסקים עמוסה בפגישות עבודה שהצריכה הכנה מרובה לפני ובמשך הנסיעה, הראש לא היה פנוי למחשבות על הביקור הלא מתוכנן בעיר הולדתי.

עם סיום עיסוקי הגעתי לשם. שמחתי לפגוש את בן הדוד היחיד שאיתו הייתי בקשר רצוף, להכיר את משפחתו שלא פגשתי מעולם. התארחתי בביתו, ישבנו בערב לדבר, "להשלים פערים". בבוקר אשתו והוא, אנשים עסוקים בתפקידים חשובים, יצאו לעבודתם ואני יצאתי לטייל ברגל במרכז העיר. בזמנו, לאבי היתה חנות גדולה ומוכרת ברחוב הראשי של העיר.

עברתי בדרכי במקומות שלא ראיתי מעל 30 שנים. לא היתה לי בעיה לזהות. לא היתה גם בעיה לנווט את דרכי. הופתעתי. ואז הגעתי לרחוב הראשי, למקום בו היתה החנות. בעל קיוסק שכן, בו עצרתי לקנות לי משקה קר, ראה אותי ומיד אמר, "אתה הבן של נתן". שוב הופתעתי, הפעם עוד יותר. אחרי תקופה כה ארוכה, הוא ראה בי את דמותו של אבי. הוא זכר אותו, מיד הסיק שאני בנו. התרגשתי, נדהמתי.

ScreenHunter_46 Jun. 05 20.45

כך זה ניראה אז הרחוב הראשי

המשכתי בטיול הרגלי. פסעתי על אותן מדרכות בהן הייתי הולך מדי יום יותר מפעם אחת. רגליי הביאוני לפתח חנות שהיתה בבעלות אחת המשפחות שאיתם היינו בידידות קרובה.

לא חשבתי על זה קודם. לא תכננתי, לא התכוונתי, הגעתי. בפנים היו שני אנשים ששרתו מספר לקוחות. עמדתי בתוך החנות, סמוך לכניסה מספר דקות והסתכלתי קפוא על החנוונים. בהבזק של רגע זיהיתי את זוג האחים, אחד בגילי, והשני שנתיים מבוגר ממנו. זו היתה החנות של הוריהם, היא עדיין קיימת. הם ממשיכים את הוריהם. היינו חברי ילדות. היינו חברים באותה תנועת נוער, למדנו באותה כיתה ושיחקנו ביחד.

עמדתי דום, לא מסוגל להוציא מילה גם כאשר שניהם הרימו את מבטם ושאלו אותי כהרגל חנוונים, במה אני מתעניין, ואז שניהם זיהו אותי וצעקו את שמי.

"פלונטר" בגרון. חוסר אפשרות להוציא מילה, דמעות התרגשות מציפות את העיניים וחיבוק משולש הדוק וממושך.

גם עכשיו כשאני כותב את הדברים עדיין עולה התרגשות.

אז נפתחו הזיכרונות, המשך הטיול בעיר הביאו אותי למקומות כאילו נשכחים, בתי הספר, הקן של התנועה, הבית שלנו, הבית של הדודים ועוד.

ההתרגשות היתה גדולה והחוויה מסעירה.

אכן מקומות כאילו נשכחים. היום אני יודע. מתעניין בענייני מוח ומודעות. מאמן, לומד עוד.

המוח אוגר. גם דברים שאנו חושבים שחלפו, נשכחו נמצאים שם. חוויה טראומתית לא תיתן להם לשקוע ותטריד. חוויות ואירועים רגילים ושגרתיים מוכנסים למגירות "ארכיב". המוח, בעת הצורך ידע לפתוח את המגירות ויעלה אותם למודעות.

בין כל זיכרונות הידע הצבור במוחנו יש דברים רבים שאפשר להשתמש בהם על מנת לממש רצונות, לשנות הרגלים ולהפיק מהם תועלות להווה.

ניתן לשחזר ולהשתמש בזיכרונות של אירועים, חוויות ומעשים מהנים ומספקים מהעבר על מנת לעשות דברים שרוצים גם כאשר אנו מרגישים ש"שרירי" הרצון והכוונות קצת התנוונו או התרופפו.

עובדה. ללא כתובת וללא "ווייז" הגעתי בלי כוונה וללא משים לכתובות מדויקות. אנשים זיהו אותי גם כשלא ראו אותי מעל 30 שנה בזכות דמותו הצרובה לטובה של אבי בזיכרונם.

גם אתם יכולים להוציא את רצונכם אל הפועל בזכות היכולות הטמונות בזיכרון ובתת מודע.

אשמח לעזור.

התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , , , , , , , , , , , , , ,

7 נקודות תקשורת

7 נקודות תקשורת

comm

"מי שמדבר זורע, ומי שמקשיב קוצר" ~ פיתגורס

הקשבה היא חלק משיח. שיח מהווה חלק בתצריף התקשורת. תקשורת היא הכלי המרכזי אותו אנו משתמשים על מנת לבנות את כל מערכות היחסים שלנו בכל מקום, תחום ופעילות.

תקשורת היא אבן יסוד בבניית מערכת יחסים בין אנשים לאנשים וארגונים ובתוכם.

ארגון שהתקשורת בו לקויה או חסרה הוא ארגון שתפקודו לקוי או משותק.

תקשורת יכולה להיות מילולית/קולית, חזותית, כתובה או גופנית. בכל סוג של תקשורת יש צד משדר וצד קולט. על מנת שתהיה קליטה, השידור צריך להתבצע בשפה שניתנת להבנה ע"י הצד הקולט. (הסיפור המקראי של "מגדל בבל").

על הצד הקולט להיות פתוח ונכון להאזין ולהקשיב לצד המשדר. אחרת אין שיח.

האזנה שמושפעת מהנחת הנחות מוקדמות, דעות קדומות ומקובעות איננה הקשבה והשיח יהיה עקר וסתמי. לא ייקלט. בבואנו להשמיע או "לשדר" את המסר אותו מעוניינים להעביר יש לבדוק שהצד השני "פותח ערוצי קליטה".

יש מספר שלבים כדי לעזור לצד הקולט להיות פתוח להקשבה למסר שברצוננו להעביר.

  1. גירוי להאזנה והקשבה.
  2. רצון מצד המאזין לשמוע ולהקשיב.
  3. בחירת ערוץ התקשורת המתאים לצד הקולט.
  4. עצוב הסביבה הפיזית שמסייעת לפתיחות.
  5. שימוש בכלים הדרושים / מתאימים למשדר ולקולט.
  6. שימוש בשפה משותפת לשני הצדדים.
  7. יצירת "כימיה" (FOOTNOTE: Footnoterapport) בין שני הצדדים.

1. גירוי להאזנה והקשבה

ניתן לגרות את מושא ההקשבה באמצעות יצירת מתח, סקרנות או ציפייה שנבנה לפני השיחה, למשל, "שמעת על …."? או "איך עשויה להשפיע עליך החלטה של …"? וכיו"ב.

2. רצון מצד המאזין לשמוע ולהקשיב

כמובן שלא נפתח שיחה עם מישהו שאין ברצונו לנהל שיח איתנו בזמן, במקום או בכלל. שיחה המערבת הקשבה כנה ואמתית, צריכה להתקיים כאשר שני הצדדים רוצים לקיים אותה והיא עשויה להביא תועלת הדדית (מצב אקולוגיFOOTNOTE: Footnote לשני הצדדים).

3. בחירת ערוץ התקשורת המתאים לצד הקולט

לא כל ערוצי ואמצעי התקשורת מתאימים לכולם. לא נפנה בתקשורת חזותית לעיוור ולא בתקשורת קולית לחרש.

4. עצוב הסביבה הפיזית שמסייעת לפתיחות

הסביבה בה מקיימים את התקשורת אמורה לסייע לקיומה, לשידור ולהקשבה. יש לבחור סביבה שקטה ורגועה אם זה מה שנחוץ. לפעמים דווקא מקום בו מושמעים צלילים מסוימים עשוי להשפיע לטובה. הדבר מצריך מחשבה ובדיקה מוקדמת בהתאם לנושא, למקשיב ולסוג התקשורת המיושם.

5. שימוש בכלים הדרושים / מתאימים למשדר ולקולט

אם התקשורת מתקיימת בטלפון או במסרים כתובים ממרחק, אין משמעות לשימוש בשפת גוף. בהחלט יש חשיבות רבה לשימוש נכון באינטונציות אם זה בטלפון או בשימוש בכלים גרפים אם מדובר במסרים כתובים. בשיח פנים אל פנים או בדבור מול קבוצה, יש חשיבות רבה לכלים של שפת גוף, הופעה וכ'.

6. שימוש בשפה משותפת לשני הצדדים

כמובן שתקשורת בשפה שגורה בצד המשדר ומובנת לצד הקולט מהווה דבר המובן מאליו. אבל, במונח "שפה" אין הכוונה במושג של "לשון" בלבד, אלא, בשימוש במונחים המובנים והמתאימים למקשיבים. לא נשתמש באותם מונחים אם אנחנו מדברים עם יהודים חרדים או עם נוער תל אביבי אופייני.

ScreenHunter_36 Mar. 12 19.217. יצירת "כימיה" (rapport) בין שני הצדדים

בלי אותה "כימיה" שיש ליצור בתחילת התהליך שום צד לא יפיק תועלת. מרצה שלא ידע ליצור את הרושם המתאים בשניות הראשונות של הרצאתו, יאבד חלק גדול מהקהל ודבריו יפלו לאוזניים ערלות. "אין הזדמנות שניה ליצירת רושם ראשון". כך גם בדו-שיח אישי. אם לא נרקם סוג של "חיבור" בין הצדדים, קשה מאוד יהיה ליצור הקשבה וכל פרט לא רלוונטי ישיח את דעתו של הצד שאמור לקלוט.

בהמשך רצוי לבדוק אם אכן היתה הקשבה ועד כמה באמצעות שאלות פתוחות על הנושא ובדיקת התנהגות / שינויים / השפעה של המסרים שהועברו.

"פיתחנו אמצעי תקשורת המאפשרים לאדם על כדור הארץ לשוחח עם אדם על הירח. ואף על פי כן לעתים קרובות אם אינה מסוגלת לשוחח עם בתה, אב עם בנו, שחור עם לבן, פועלים עם ההנהלה, הדמוקרטיה עם הקומוניזם".

האדלי ריד – מתוך הספר "תקשורת: שיטות עבור כל סוגי המדיה"

לפרוט וכלים נוספים לסיוע ביצירת הקשבה:

http://www.consult-top.com

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים

 
השארת תגובה

פורסם ע"י ב- מרץ 12, 2017 ב- אימון אישי

 

תגים: , , , , , ,