RSS

קטגוריה: חברה

האם זה נראה לך הגיוני?

האם זה נראה לך הגיוני?

האם זה נראה לך הגיוני?

איך זה שלאנשים קשה להרפות ולהניח?

האם זה נובע מחשש, פחד, נוחות, אמונה, ערכים, עקרונות?

מה יש במוּכר, שגם אם הוא לא טוב ואפילו מזיק, אנחנו נמנעים מלהניח לו?

פרופ' קבט-זין מספר שבהודו (גם באפריקה), על מנת ללכוד קופים, קודחים חור בפרי קוקוס או דלוע, קושרים אותו לעץ ומניחים בתוכו בננה או פרי אחר. הקוף מכניס את ידו ותופס אותה, אבל מאחר ואינו מוכן לעזוב, וגודל אגרופו האוחז בה לא מתיר לו להוציאה, הוא נלכד.

לעתים קרובות אנשים נאחזים ב"בננה" וירטואלית ונמנעים מלהשתחרר ולהתקדם לעבר שינוי, חלום או יעד שהיו רוצים להשיג. חשש מהבאות, חוסר ודאות, חוסר ביטחון שבאים לידי ביטוי, באופן טבעי, כאשר מחליטים לשנות, מקשים על "קפיצה למים".
חלום, הופך להיות תכנית מעשית, כאשר הוא צמוד ללוח זמנים ומפורט לצעדים מעשיים.

החלום הפרטי הוא בדיוק זה, פרטי שלנו, יש לנו את הזכות, והחובה כלפי עצמנו, להגשים אותו. לצורך זה, עלינו לשחרר גורמים מעכבים שונים הקשורים לסביבה האנושית ("גונבי חלומות") ו/או הפיזית. חלקם הגדול, מהווים הנחות שאנחנו מניחים לעצמנו בלי בסיס ממשי. פעמים רבות הנחות אלו מבוססות על אמונות שזמנן עבר, אחרת לא היינו מרגישים צורך או דחף לשנות. כאשר אנו מרשים לעצמנו לצאת מאזור הנוחות, לחשוב על כך באופן אובייקטיבי והגיוני, נוכחים שבעצם הכל תירוצים. עם הזמן שינוים חלים בנו תדיר, אמונות חדשות תופסות מקומן של ישנות, כמו נשל נחש, אנחנו משתנים וגדלים ומה שמתאים עכשיו, זה לא בהכרח מה שהתאים לנו בעבר.

מזמין אותך לגלות מהי "הבננה" שמונעת ממך להגשים חלום, לשנות, להתקדם. מה יקרה אם היד תחדל מלאחוז בה ותשתחרר, אלו אפשרויות מלהיבות ומרגשות אפשריות וממתינות לך!

המשך אחיזה באזור נוחות, בהרגלים לא מועילים, הצמדות לאמונה שמעשים או מחדלים של אחרים תלויים בנו, מעכבים. שחרורם, משרה בנו חופש, רוגע, מעביר אחריות על מעשיהם לאחרים ומאפשרת להיות פנויים לקחת אחריות על עצמנו.

מה הן המלכודות בהן תפוסה ידך? אלו הם הדברים אותן צריך לשחרר על מנת לעוף אל החלום?

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

מודעות פרסומת
 

תגים: , ,

שיחות עם זרים

שיחות עם זרים

שיחות עם זרים

(ממליץ לפתוח קישורים – הם בהחלט מעניינים- גם זה שבשורה הקודמת).

בעידן המדיות החברתיות, נוצרת בעיה, חברתית, מין הסתם, שגורמת לנו יותר ויותר "להסתגר"
בתוך סביבה הומוגנית.

חלק גדול מאיתנו, במיוחד הצעירים יותר שבנינו, מגבילים במידה רבה, את החוג החברתי איתו מנהלים תקשורת למדיה החברתית. יש יותר "מפגשים" וירטואלים ופחות פנים אל פנים. מבלים יותר זמן בבית ופחות בחוץ, התקשורת נעשית באמצעים דיגיטליים והמציאות מתערבבת עם הוירטואליה.

תופעה זו גורמת להפחתה משמעותית של מפגש ובודאי תקשורת ישירה בין קבוצות שונות. המרחב החברתי בו אנו יוצרים מגע תקשורתי הוא מוגבל ברוב המקרים לכזה שיש בו אחידות דעות, קונצנזוס. אם יש דעות מנוגדות, הפוכות או שונות, אלו באות לידי ביטוי מועט אם בכלל, וכאשר הוא מופיע, בחלקו הגדול, הוא רדוד, פוגעני, "קלישאתי" וכד'.

העניין הוא שכבני אנוש כולנו נתונים להשפעה של הטיית האישור. הדעות שלנו באות לידי ביטוי בין חוג האנשים איתם אנו בקשר, אלה השייכים לאותן קבוצות בהן אנו חברים שבהם הדעות ברובן, בודאי הדתיות, הפוליטיות דומות אם לא זהות. כל התייחסות לדעות אחרות לא קיימת והדיונים המתקיימים הם בגדר מעשה של "לשכנע את המשוכנעים". אין קשר, גם אם למישהו יש פתיחות לשמוע, עם דעות מנוגדות. מרגישים טוב לשמוע שיש עוד אנשים שחושבים כמונו, גם אם אין לכך השפעה ליצירת שינוי כפי שחברי הקבוצה המונוליטית היתה רוצה. אין רצון, יכולת או פתיחות לשמוע גישות אחרות שעלולות חס וחלילא, לערער את הדעה שלנו, גם אם היא לא מלווה בעובדות.

לצורך יצירת שינוי אמיתי, חברתי או פוליטי, יש צורך לפתוח ערוצי תקשורת "ידידותיים" ופתוחים על מנת לא רק לשמוע, אלא גם להקשיב. להסתכל אחד לשני בעיניים ולראות שבסך הכל, רובנו חפצים בחיים שלווים, מספקים, בריאים. רובנו אוהבי אדם, ישרים, הוגנים גם אם דעותינו שונות בתחומים כאלה ואחרים.

התקשורת באמצעים דיגיטליים, במדיה החברתית, הם לא מספיק "ידידותיים" ליצירת תקשורת אמיתית, בונה אמון ויוצרת קשר אישי.

אם לא נשכיל להיפתח לקשר ישיר בין בעלי דעות שונות מאיתנו, אם נצמצם את הקשר ביננו לדלת אמותינו של אלה שלא חולקים על דעותינו, אם לא נשכיל לגרום לדור הצעיר ללמוד לעשות כן, מצפה לנו עתיד שאני בטוח שאף אחד לא מתכוון אליו. אם לא נעשה משהו, נצטער.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים http://www.consult-top.com

 

תגים: , , ,