באיזה אופן נחסר עם לכתנו?

אמש, באירוע משפחתי נעים וטעים, אחד מאחי סיפר על טיול ברומניה. ביקרו שם בבית קברות "שמח", כך סיפר, על המצבות הגבוהות והצבועות בצבעים כחולים עליזים, חברים, משפחה או הבר מינן בעצמו (לפני לכתו, כמובן), כתבו סוג של הספד או דברי פרידה, המאפיינים שלו ששווים אזכור.

איך ננסח את ההספד שלנו?

מה הכי חשוב לנו שיזכרו מהמסע שלנו עלי אדמות?

נעזוב בסיפוק? אנשים יגידו "חי את החיים בשלמות", "הגשים חלומותיו", "השיג את מבוקשו"

לא חייבים לגלות לאיש, רק לחשוב על כך לבד, בכנות, עם עצמנו.

איך באמת אנו מנהלים את חיינו? איך אנו מביימים את הסרט שמציג את תולדותינו?

האם יש לשנות משהו? אם כן, שווה לעשות זאת עכשיו!

כי, בתחילתו של דבר – אם להיות חיוביים – למחרת יום לידתינו, אנחנו כבר יום אחד יותר קרובים לסופנו. מה שלא נַעֲשָׂה. היום,  כבר לא נַעֲשָׂה..

"לנהל את החיים זה כמו לנהל מלון עם מספר בלתי ידוע של חדרים" (ר.ט.)

חדרים שלא מכרת היום, לא ימכרו לעולם, היום הזה כבר לא יחזור. אם לא הרווחת עליו כלום היום, כבר לא תרוויח. צריך לשאוף כל הזמן לרווח מקסימלי או לפחות לכסות עלויות.

מה פירוש רווח ומה העלויות, כל אחד מאיתנו מגדיר לעצמו, על פי ערכיו, אמונותיו, עקרונותיו. "ההון" שנצבר לאורך חיינו, באופן טבעי, נשאר אחרינו. למי ומה משאירים?

רשמו לכם מה אתם משאירים ליקיריכם, מה משאירים ליורשים, איזו משמעות תהיה לעזבון שלכם. ואז בדקו אם אכן כך. אם צריך לשנות תשנו, כי זמן לא ניתן לשמור לאחר כך.

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקים  http://www.consult-top.com