RSS

איננו שבוים של המגבלות שלנו

13 מאי
איננו שבוים של המגבלות שלנו

צב.jpg

לפני זמן מה, סיפרה לי נערה שבבית ספרה ביקר נכה צה"ל וסיפר על הפעילות שלו. האיש נפגע קשה והינו בעל נכות משמעותית ביותר. למרות זאת, הוא מנהל חיים פעילים ובנוסף גם מרצה בבתי ספר ומקומות אחרים על ההתייחסות שלו לנכות. הנערה ספרה לי על האיש בהתפעלות ובהערצה. מה שהזכיר לי שיחה שניהלתי פעם עם מישהו והוא סיפר לי מקרה מעניין.

תוך שיחת חולין שלו עם מישהי, איתה הוא בקשרי עבודה, הסתבר ששניהם חלו בסרטן בגיל הנעורים ושניהם התאוששו והתגברו על המחלה לפני שנים רבות.

שניהם, ציינו אחד בפני השני את העובדה שבאופן שהם חלו, בהתחשב בסוג המחלה, לא היו מוותרים על מה שהם חוו בעקבותיה.

ברור לחלוטין שיש השפעות פיזיות מתמשכות והסימנים הגופניים והמנטליים שנשארים לעד, אבל, מה מביא את שניהם, אנשים בוגרים צעירים, לחשוב כך? לראות בחודשים של סבל, אשפוזים, טיפולים קשים ומגבלות כתהליך חיובי?

מה המחלה תרמה להם בהמשך לסבל, לנכות וסימני השאלה למשך החיים?

לכל אחד מהם היה חלום. הציבו לעצמם מטרות, יעדים. וכמו שלמדו להתמודד עם הנסיבות הקשות והיו נחושים להבריא, כך משתמשים בנחישות, ביוזמה, בכישורים, בערכים שהטמיעו ובונים לעצמם את החיים שהם רוצים. הם לא חשבו ולו לרגע להיות שבויים של המגבלות שהחיים הציבו בפניהם. השנויים המנטליים, מסתבר, הם חיוביים.

מצבי חירום, משברים, עמידה על הסף, עשויים לגרום לגילוי עצמי מפתיע. להוציא לאור כוחות, אנרגיות חבויות. להצית תשוקות, להניע לחיים מלאים, של יצירה, בנייה וסיפוק.

אולם לא רק מצבים כאלה צריכים להוביל לעבר הגשמת החלומות או המאוויים שלנו.

בכולנו יש את הכלים הנחוצים להגיע למחוז חפצנו. השתמשנו בהם לאורך הינקות, הילדות וההתבגרות. מה שנדרש זה לרצות. וכשרוצים, אפשר ללמוד, בלי להגיע למצבים קיצוניים, לסגל לעצמנו שוב את היכולות הנשכחות, כשהעזנו, רצנו, דחפנו ולקחנו סיכונים, אפילו בדברים הבסיסיים ביותר, כמו בתקופות בהן למדנו ללכת, לשחות או לרכוב על אופניים. לגלות לעצמנו ולעולם את האוצרות שלנו. לאמן את שרירי התשוקה, היוזמה, הנחישות, התעוזה, היצירתיות ולצאת למסע להשגת המטרות שהצבנו לנו. בנחישות.

האם באמת צריך לעבור משבר קשה על מנת ללמוד את מה שהם למדו?

ומה בעצם הם למדו? מה מניע אותם? איזה כוחות יש להם? איפה גבולות היכולת שלהם?

איך מתמודדים עם משבר? כיצד משנים את תפיסת מקובעות, דעות קדומות? איך ממשיכים לחיות חיים עשירים ומועילים למרות המגבלות ואפילו בזכותן, מבינים ומפנימים שיש לנצל נכון את הזמן כי הוא המשאב העיקרי והבלתי ניתן למחזור שיש לנו. איך מבחינים בין עיקר לטפל ומסדרים סדר עדיפויות?

כיצד רואים את קרני האור מבעד לזמנים של ערפל כבד והופכים חסרון ליתרון?

כדי לגלות את הכלים שבך לניהול משברים, התקשר

©רונן טופל – מאמן אישי/מנטור לקריירה ועסקיםhttp://www.consult-top.com

 
 

תגים: , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

 
%d בלוגרים אהבו את זה: